ירושלים

אבו-דיס, סוואחרה, יום שישי, 11.2.2005, בוקר משקיפות: רותם א., תמר א. (מדווחת) המשמרת ארכה מ-9.15 עד 12.15ליד הכביש שמוביל לאבו דיס, מסביב להר הזיתים, כמה מאות מטרים לפני תחנת המשטרה, עומד ג'יפ של מג"ב ואחד השוטרים בודק את התעודות של נהג שנוסע לכיוון ירושלים. 9.15 - אבו-דיס, הפישפש בשל מזג האוויר הקר והגשום אנחנו עוצרות ליד גושי הבטון חרף הסימון האדום-לבן ונשארות ברכב. הפלסטינים עוברים דרך המנזר או מטפסים מסביב לגושי הבטון. בין המטפסים גם גבר מבוגר שנשען על מקל ושהמשימה קשה לו. כעבור עשר דקות מגיע ג'יפ מג"ב. אחד השוטרים בא לקראתנו ושואל מי אנחנו. כאשר אנחנו מזדהות כפעילות מחסום ווטש, הוא מסתכל עלינו כמו על צרה שנפלה עליו, אך עוזב אותנו מבלי לומר מילה על כך שאנחנו חונות במקום אסור. במקום זאת, הוא פונה לנהג טרנזיט שהחנה את הרכב שלו ליד שער המנזר גם כן באזור אדום-לבן וחיכה ללקוחות. מתחיל ויכוח. אנחנו נוסעות לחנייה החוקית כמה מאות מטרים למעלה כדי לא לתת תירוץ לטענות נגדנו וחוזרות ברגל. בינתיים לקחו מהנהג את הרישיון. אומרים לו: "אנחנו רוצים לעזור לך ולפרנסה שלך, עשינו הסכם אתך, אך אתה שוב עומד שם, מפריע לתנועה, ונמאס לנו". בפועל, הרכב עומד כל כך צמוד לקיר המנזר שהוא לא נכנס כלל לשטח הכביש – בניגוד לג'יפ מג"ב שחוסם חלק ניכר ממנו. כעבור זמן מה מגיעה משטרה כחולה ברכב של חברת השכרה. בעוד אנחנו מחכות לראות מה יקרה עם הנהג, שומעים משטח המנזר קריאות להביא רכב. גברים אחדים נושאים אישה חולה שאינה מסוגלת ללכת. התסכול נוכח המראה הזה ניכר על פניהם של כל הנמצאים במקום. "זה השלום?", הם שואלים. גם הרכב שלוקח את האישה לבית החולים מוקאסד צריך כמובן לעצור ליד סימון אדום-לבן, אך הפעם גם אנשי מג"ב נרתעים מלהעיר על כך. בהמשך אנחנו רואות אנשים נוספים שהמעבר קשה להם: גבר צעיר יחסית קשה-הליכה עם קביים, אנשים עם משא כבד ואיש שמעביר כבשים מסביב לגושי הבטון. כעבור חצי שעה מקבל נהג הטרנזיט את הרישיון שלו בחזרה יחד עם דו"ח שקובע לו כנס של 100 ₪. בדו"ח ציטט השוטר רק את דבריו העצבניים האחרונים של הנהג, כאילו לא דיבר קודם דקות ארוכות מבלי להרים את קולו. המשטרה הכחולה והג'יפ של מג"ב עוזבים. לפני שגם אנחנו עוזבות ניגש אלינו בחור צעיר ומספר שאנשי מג"ב הכו אותו כאשר תפסו אותו בשטח ישראל עם תושבי שטחים ברכב שלו. הוא אומר שהוא אושפז לכמה ימים ורוצה להגיש תלונה. בדרכנו לכביש מעלה אדומים - קדר אנחנו רואות בחצר בית ליד הכביש על הר הזיתים אותו ג'יפ מג"ב, אחד השוטרים רושם משהו בטופס, אחר כך הם עוזבים. 10.30 - סוואחרה, הקונטיינר ליד החסימה לכביש לקדר נמצאים חמורים רבים, כלי התחבורה שנותר למי שביתו נמצא ליד הכביש החסום. במחסום נמצאים שלושה שוטרי מג"ב ושתי שוטרות מג"ב. אנחנו רואות את המראה שהתרגלנו אליו: רוב הרכבים עוברים בלי בדיקה או אחרי בדיקה קצרה, לפעמים מתעלמים השוטרים לכמה רגעים מהרכבים הממתינים עד שמעבירים אותם. התעודות של אחדים מהנוסעים נבדקות והם ויחד איתם המונית שלהם נאלצים לחכות 10-15 דקות. הולכי רגל כמעט ואין. בצד הצפוני של המחסום חונה מיניבוס מלא נוסעים, בתוכם שלושה ילדים קטנים. לנהג יש אישור של הרשות הפלסטינית שהרכב שלו רכב ציבורי, אך שוטרי מג"ב לא נתנו לו לעבור, ולטענתו אפילו לא טרחו להסתכל על המסמכים שלו. אנחנו מנסות לדבר עם השוטרים, אחד מהם מעיף מבט קצר על הניירות ואומר שכל זה לא עוזר, הנהג צריך פתק כחול מהמת"ק. רותם מתחילה עם טלפונים ואחרי כמה ניסיונות שווא היא מגיעה לחייל במת"ק בשם ע. שמבטיח להעביר את העניין לקצין האחראי. כעבור חצי שעה מבשר לנו ע. שלנהג מותר לעבור ושיודיעו על כך לאנשי מג"ב במחסום. אך שום דבר לא זז. רותם מתקשרת שוב לע. ולבסוף הוא מצלצל אליה בחזרה ומבקש ממנה להעביר את הפלפון שלה לאנשי מג"ב כדי שיוכל לדבר איתם, כי הם לא עונים לטלפון. אנחנו ניגשות לעמדת הבדיקה וכאשר רותם מבקשת להעביר את המכשיר, אחד השוטרים, א. שמו, מנתק את השיחה ואומר לנו שאסור לנו לעמוד כאן. אנחנו חוזרות למיניבוס ורותם מתלוננת על ההתנהגות של א. אצל המת"ק, אצל קצין מג"ב האחראי ובמוקד החרום. כולם מבטיחים לטפל בעניין, אך שום דבר לא קורה. הנוסעים כבר מחכים יותר משעה וחצי. הם לא מתעצבנים, אך שואלים שוב ושוב איזה שלום זה. כאשר הם כבר מחליטים להחנות את המיניבוס כאן ולעבור את המחסום במונית, מגיע המ"פ א. הוא מדבר ברוגע ובנימוס, אך מסביר שלנהג אין אישור לעבור כי אוטובוס זעיר שאינו מונית צריך אישור מיוחד מהמת"ק. "חשבנו שיש שלום", אומר אחד הנוסעים. וסופסוף השאלה החוזרת זוכה לתשובה: "מה הקשר?". המ"פ עוזב, הנוסעים עוברים למונית וגם אנחנו עוזבות. בדרך חזרה לירושלים מתקשר ע. מהמת"ק ושואל מה עלה בגורל המיניבוס. תגובתו לסוף הסיפור היא שהוא לא אמר שלמיניבוס מותר לעבור, אלא שהעניין בטיפול. המשמרת הזאת השאירה אותנו מתוסכלות ועם הרושם שאווירת התקווה ששררה לקראת הבחירות כבר מתפוגגת ושהאנשים מאוכזבים שהם לא רואים שינוי בשטח.