ירושלים

אר-ראם קלנדיה, רביעי אחר הצהריים 15.30-18.00, 23.2.05. איבון מ, דניאלה י, כרמל ב, אלי ל-ק, איה ק (מדווחת) 3pm מגיעות לכיכר אר-ראם. הכניסה לעיר חסומה על ידי לוח בטון השכוב לרוחב הכביש הראשי. החומה כבר נבנית באמצע הכיכר, החלל האחרון הפתוח. הרגע שבו אר-ראם תיגדע, תפוצל הרמטית, וחייה יחצו לשניים, מתקרב.בסמוך לבית חרושת שליד מרכז משמר-הגבול שהשתלטו על בנייני הסופר מרקט לשעבר, עשרים גברים פלסטינים עומדים, ולידם שני ג'יפים של משמר הגבול, מעוכבים.מתברר שהם עובדים בבית החרושת, לכולם אישורים, חלקם מרמאללה, הם מגיעים מידי יום לעבודה, והיום החליטו חיילי משמר הגבול לעכב אותם. הבטנו, רשמנו מספרי ג'יפים, שאלנו שאלות, ואחרי חמש דקות הם שוחררו.הרבה נהגי טרנזיט עם תעודות זהות פלסטינית הנוהגים במכונית שיש לה לוחית צהובה, מספרים שמכוניתם הוחרמה. ההחרמה היא לחודש. זה איננו חדש. את בעלי הלוחיות הצהובה מזה זמן רב מחרימים בטיעונים שונים אם בכלל, כשהדומיננטי הוא הטיעון שאסור להם לנהוג ברכב ישראלי כי זה מסוכן, דהיינו יוכלו להסתנן לישראל כישראלים. לעומת זה את אלה עם לוחית זיהוי פלסטינית מחרימים בטיעון שזה שטח ירושליים. ונראה, כמו הרבה דברים תחת הכיבוש, שההחרמה קודמת לסיבה, ההתעללות קודמת לרציונליזצייה. קודם לקחת, לגזול, לפגוע, להצר, למנוע. ואחר כך תבוא סיבה. האם הסיבה 'מגוייסת' מחוקי המנדט, או הטורקים, או הצלבנים, או כי זו שעת חרום, הכל גמיש, הקבוע הוא ההתעללות לשם התעללות. למה אגב להחרים להם את המכוניות? פשוט מאוד. כי הם זקוקים להן כדי לחיות. כך לא יוכלו להתפרנס. כך יסבלו. זהו. כי הרי אילו היו מסוכנות, ומסכנות, ולוא גם לשיטתם, אז מדוע אחרי תשלום וזמן הן מוחזרות לכביש? החלטנו ללכת ברגל לאורך החומה. כמעט כל החנויות סגורות. הביוב פרוץ במקום אחד ועולה על גדותיו. נראה שבגלל העבודות לבניית החומה. טילפנו למוקד של המינהל אזרחי זה המכונה הומניטארי (והוא כאמור אחד מאברי הפירסום של הכיבוש ביחד עם דובר צה"ל), סיפרנו על זה, התלוננו. החיילת בדקה ואמרה שהפגיעה בביוב נעשתה בשטח B. פרושו של דבר, היא אומרת אחרי ברור, שזה שטח פלסטיני תחת אחריות פלסטינית, ואם כך שיתקן את זה ראש העיר.דהיינו, ישראל תבנה חומה על שטח פלסטיני, חומה שהיא בית כלא, במסגרת בניית בית הכלא היא תהרוס את הביוב, את הביוב שאיננו שייך לה אלא להם, אלא שזה, לתקן, זה עליהם, זה שלהם, כי הרי זה שיטחם. נאמר היה בדוחות שונים כבר, וצוטט מפי המח"ט אדלשטיין שבקלנדיה עוברים כביכול כולם ללא אישור/תסריך. שאלנו את חייל המת"ק מה הוא יודע על זה, והוא אמר שכן, שזה הנוהל. מדוע מתבצעת בדיקה אם כן, שאלנו, לא ידע להשיב. ולמה בודקים להם אם הם עוברים ללא קריטריונים? טוב, זה אולי עניין בטחוני אמר חייל אחר. אנשים עומדים בתורות השונים, מאחורי הקרוסלות השונות, מי יותר ומי פחות, כולם עוברים. איש לא נשלח לאחור בזמן שהיינו. אנשים אולי עוברים, אלא שמעוכבים קודם. המחסום לעולם מעכב, לא מעביר. השאר זו ואריאציה.פ', ידיד, אומר במרירות, למה לבדוק אותי, למה לחכות אם אני אעבור בכל מקרה, למה להתעכב, למה לחכות שעה שעה וחצי אם אין סיבה לעכב אותי אפילו מבחינתם, למה לשלם כל כך הרבה כסף על מוניות למחסום וממנו, זה לא על ביטחון, למה אחד אחד. למה?ישראל בעצם הכריזה כבר על כוונותיה לגבי מחסום קלנדיה. זה עומד להיות מסוף גדול, שבמכבסת המילים הידועה יקרא מעבר גבול כמו מדובר בגבול בין פלסטין לישראל. רק אנשים בעלי תעודות כחולות יוכלו לעבור, והמעבר לכיוון בית לחם וחברון ובכלל דרום הגדה, שאמנם גם כך היה סגור כמעט לחלוטין בפני התושבים כי לא היה להם 'תסריך', ובכל זאת היה מרחב קטן של ניסיון להשפיע על החיילים בשטח כדי לעבור, אבל אחרי שהדבר הזה ייגמר לא יהיה מעבר בכלל, ולוא גם מסיבות 'הומאניטריות'. כי כל הכביש המוביל לעבור דרום הגדה יהפוך לכביש מתנחלים.כלומר כל 'הרשות' הזו, לעבור ללא קריטריון, לא רק שמעידה על מגמת המחסומים ממילא, כי אם אפשר לעבור למה אי אפשר היה קודם, למה פתאום כל החשודים (על פי תעודות הזהות שלהם, מה שמעניין כשלעצמו. כי על פי חוקי הכיבוש אדם הנושא תעודה של חברון נניח כשהוא מנסה לצאת מרמאללה לכיוון חברון או להיפך הוא מסוכן, ואילו כשאותו אדם שעה אחר כך מנסה נניח לצאת או להיכנס לחברון הוא כבר לא מסוכן, דהיינו מי שמסתפק בקנטון של תעודת מגוריו, 'רשאי') האלה אינם חשודים יותר מה שרק מעיד שלמנוע מהם מעבר היה שרירותי וללא נימוק בטחוני אלא רק כקלישאה ואו כמותג שאיתו נמכר הכיבוש לכולנו.אלה ימי פומפיי האחרונים. כל האנשים העוברים ללא תסריך פותו להאמין שמקלים עליהם, כדי שלא יפריעו, לא יצרחו, לא יאמרו דבר על מה שקורה מולם, לידם, ושבקרוב ישפיע על גורלם הפרטי. המעבר ללא תסריך הוא סם מטשטש. את שעומד לקרות להם; המניעה המוחלטת לעבור עם ובלי תסריך לעבור את מחסום קלנדיה לכייון דרום הגדה.האם הרשות הזו איננה רק סוכרייה כזו כדי שיוכלו כוחות הכיבוש לסיים את השלב הסופי של חלק בית הסוהר הזה בשקט?ברקע ממשיכה הבנייה. יש שואלים אם אנחנו יודעות מה זה. מה זה שנבנה במחצבה/טורה בורה. מיזוג משונה של אופטימיות תלושה וידיעה זקנה עמוקה ומוחלטת, שלא יכל להיות שמשהו בכל השינויים האלה יכל להיות לטובתם.בדרך לקלנדיה ראינו איש המטאטא אבק. ראינו איש המטאטא אבק שאי אפשר לטאטא. הוא משול למי ששופך אוויר לתוך האוויר. או אדם הרוחץ את מי הרחצה. אי אפשר בעולם ספוג אבק לנקות אותו. אי אפשר להיות מחוץ לו. עצם ניקוי האבק שופך עוד ועוד אבק על מה שאי אפשר לנקות.הוא היה מבוגר, לא רזה, מבטו היה מואר ושקט והואר חייך. הוא לא היה מטורף. האיש הזה היה מורד. כמו במיתוס של סיזיפוס על פי פרשנותו של קמי, על מי שמגלגל את האבן למעלה, במעלה ההר, כדי ליפול בחזרה, בהכרח, כדבר שנגזר ובכל זאת מגלגל, מתוך ידיעתו, כאקט של חתרנות, של חופש.כך גם, לתפיסתנו, כסיזיפוס, איש זה, שבחנות משונה שלא מוכרים בה דבר הולך אנה ואנה, משום מקום לשום מקום, גורף אבק מתוכו ולתוכו, איש זה שבחר בחירה אבסורדית, ראדיקלית, 'רסיסטנס' כמו שאומרות איבון ודניאלה, איש זה הוא איש זקוף, איש חופשי.וזה זיכרון טוב.