תרקומיא, יום רביעי 9.3.05, בוקרצופות: חיה ה. ודנה ל. (מדווחת) לצערנו, ערכנו רק ביקור חטוף במחסום – מחדל של אי קימה בזמן). הגענו ב ( 6.30. לא היו כמעט פלשתינאים שביקשו לעבור. שאלנו איך התנהל המעבר, והם אמרו שהיה בסדר גמור. חייל מג”ב סיפר שעברו די הרבה, למרות הגשם השוטף. ראינו ארבעה אוטובוסים של ביקורי אסירים והליווי המשטרתי הגיע בזמן. על פניו, לפחות, נראה ששגרת המעבר לא הופרה. למרות זאת, נתבשרנו על ידי אותו חייל כי עלינו לעמוד או בסככה לידו, בצד אחד, או בצד המחסום שמאחוריו נעצרים הפלשתינאים לפני שהם נקראים על ידי החיילים לבדיקת תעודות. הוא לא הניח לנו לעמוד באותה כברת דרך שבין שני המחסומים, שכן, לדבריו, שם אין הוא יכול להיות אחראי על בטחוננו(מן הסתם, מותנו בצד השני של המתרס – זה “השייך” לפלשתינאים – אינו באחריותו…). כבר מזמן לא שמענו את הבולשיט הזה, וקצת הופתענו… הוא טרח “למכור” לנו את עמדתו בנימוס רב, אך נחרץ…