ירושלים, חברון
ראס-אל-עמוד, אבו-דיס, קונטיינר, יום חמישי 10.3.2005 בוקר משקיפות: חנה יקל, חנה בר"ג ראס-אל-עמוד 06:15 גשם שוטף. כ-30-40 מעוכבים
בתחנת הדלק של ראס אל עמוד. פועלים בדרכם לעבודה בירושלים, בעלי תעודות פלסטיניות. 3 חיילי מג"ב עוצרים אוטובוסים ומורידים את הפועלים לביקורת. עצרנו לבירור, ושמענו כי מחכים לקצין שיבוא בג'יפ עם מחשב. ניסינו לטלפן למפקד - שטרק לנו את הטלפון ממיטתו החמה. טלפנו "לשמים" בקול רם. המעוכבים שוחררו מיד - למרות שהג'יפ עם הקצין המובטח והמחשב טרם הופיעו בשטח. הפישפש 6:45 עדיין גשום. אין מגבניקים. בפישפש תנועה ערה של קופצים - המעבר מסוכן ביותר. אנחנו חשבנו לעבור - ובהיותינו שתי נשים מבוגרות, אם לא זקנות, פחדנו מן האפשרות לפול ולשבור עצמות וויתרנו על המעבר שם. במורד הרחוב עוד עוברים רבים הממהרים למלאכת יומם - כולם נדחקים במעברים בלתי אפשרים. מלון כליף ריק, אך נוספו חלונות שבורים. "קדמת ציון" מוגנת היטב ע"י 4 חיילים. עקב הבוץ העמוק לא העזנו להתקרב עד ממש להתנחלות "הבלתי חוקית" (כאילו שהיתר חוקיות!). הקונטיינר 7:15 תנועת מכוניות ערה מכוון בית לחם. כולם נבדקים - אך הבדיקה מהירה. מגיע אוטובוס מלא בילדות מחברון הנוסעות לטיול שנתי ליריחו. מן האוטובוס מורדת מורה בעלת תעודת זהות כחולה. היא גרה במזרח ירושלים ואומרת כי היא עוברת מדי יום במחסום 300 בדרכה לעבודה. היום הצטרפה לטיול השנתי של תלמידותיה ולכן "נחתה" במחסום הקונטיינר. האישה נכנסה לחרדה נוראה, מיררה בבכי, ורעדה בכל הגוף. החייל הזמין אותה ל"פגישה" עם "קפטן בני" מן השב"כ - מה שהגביר מאד את החרדה. לא הצלחנו לעשות למענה יותר מאשר לתמוך בליטוף ובחיבוק, במים ובמילים מעודדות. זה מסוג "החוויות הקטנות" שהאפקט שלהם עמוק לעיתים הרבה מעבר לאירועים "הגדולים". הרגשנו מתוסכלות ומבוישות מאזלת ידינו! בטלפון אתמול היא נשמעה יותר טוב. אחיה שהוא עורך דין ילווה אותה לשב"כ.עוד אנו עסוקות במורה הורד עוד זוג מאוטובוס - מן הזוגות "המקוללים" - לבעל תעודת זהות פלסטינית ולאישה תעודה כחולה. הזוג הזה נראה רגוע - הם כנראה עוברים את "החוויה" הזו לעיתים מזומנות וידעו להיות אסרטיביים ולטפל בעניין בכוחות עצמם. המג"בניקים התנהגו בסדר - אם כי ניסו להרחיק אותנו ממכלאת המעוכבים. פשוט סירבנו בנימוס להתרחק עד שסיימנו את הטיפול במורה, והאסרטיביות השתלמה. עזבנו בשעה 08:55 כאשר המחסום היה ריק.