אבו-דיס, סוואחרה
אבו-דיס, סוואחרה יום ראשון 06.03.2005 אחה"צמשקיפות: עופרה א. רוני פ. (מדווחת)אורחים: מניו-יורק ומבוסטון – רופאים למען השלום. סוואחרה נסענו ישירות לסוואחרה, שם נתקל מבטנו בשני גברים לבושים חגיגית, בחליפות כהות עם חולצות לבנות ואישה מהודרת לבושה חליפה שחורה (מראה בולט לעין בשטח צבאי). התקרבנו לחיילים והצגנו לפניהם את האורחים שנלוו אלינו. שמענו את גרסתם: "צעיר תושב ירושלים תקף שוטר מג"ב". דברנו עם הזוג (הלבוש בהידור). הזוג והצעיר היו בדרכם לחתונה בבית לחם. האיש הנו אח החתן, מתגורר בג'נין, ובידו אישור תקף למעבר. האישה ובנה (הצעיר) ירושלמים. בדיונים עם החיילים לתת להם לעבור, הצעיר התעצבן וכעס ונתן פתחון פה לחייל להכריז על מקרה של "תקיפת שוטר". פסקל (הבן) ישב בבידוד, עם כבלי ידיים, והדוד יחד עם האם ניסו להשפיע על החיילים לתת להם להמשיך. הבן עובד במלון "אמריקן קולוני" והמשפחה מתגוררת בבית חנינה. מאחר והם מורגלים לחיי אזרחות בתנאים ירושלמיים לא קלטו שהגיעו ל-"אזור קרבות" ואי לכך נגלתה התמונה הכואבת של אבסורדיות, אכזריות כאב, כעס ורגשות גואים. לא היתה אפשרות למתן את האווירה בשלב הזה. החיילים לא הסכימו לוותר. שאלנו מה היתה התקרית והחיילים הודו שלא הותקפו, לא נדחפו ולא הוכו, אלא הבחור המרוגז נופף בידיו והחיילים תפסו אותו כדי להרגיעו. הרגשנו תסכול גדול מעצם המחשבה שאילו היינו שם מספר דקות קודם, יכולנו אולי למנוע את התקרית. זו דוגמה טובה מדוע חשוב שהמשמרות שלנו תפעלנה באופן מסודר.החיילים ראו שנתנו לאם כרטיס של זכויות האזרח והודענו לה שאנחנו מוכנות להעיד על המקרה, במידת הצורך. מאחר והמשטרה שלחה רכב כדי להסיע את הצעיר לתחנת משטרה, צלצלנו לאבי ביטון ויידענו אותו אודות התקרית על פי הבנתנו וכפי ששמענו מפי החיילים והאם. הוא אמר שאין אפשרות "לבטל" תלונה, אך הבטיח לדבר עם קצין המחסום.אתמול שמענו מהאם שבנה שוחרר. הם לא הגיעו לחתונה הזו.