בית איבא, יום ב’, 28.3.05, אחה”צ משקיפות: ריבה ב’, צביה ש’, רותי ק’ (מדוחת) בבית איבא היה מצב קשה ועמוס. המ”פ ת’ סייר בג’יפ ליד אזור הדוכנים (בננות ותותים בלבד) ושוב הסביר כמה הוא מתחשב בצרכים של המקומיים, אבל צריך ציר פנוי וכו’. למרות זאת מוכר הבננות הצליח לשכנע אותו שהוא לא מפריע ונשאר במקום. במחסום עצמו היחס גרוע ועומס בלתי נסבל. נראה שהמפקד, סגן א’, לא משתלט ורק מתרוצץ לעשות סדר ולדחוף את הדוחפים אחורה ולצעוק. בשלב אחד אף עצר את המעבר. צלצלנו לכל מי שהיה נגיש והתרענו שאנשים מאבדים שליטה ויהיה אסון וגם הזהרנו את המפקד. כרגיל, תפקוד האחראי משליך על הפיקודים וכך התנהל כל המחסום. “חייבים לעשות סדר”, זו סיסמת היום. למרות זאת הצלחנו לשכנע שיתנו לנער בן שלוש-עשרה מקלקיליה לחזור הביתה. הנער, קטן לגילו, עמד ובכה. קיימת גם בעיה של נגן עוד העובר דרך קבע ובכל פעם כלי הנגינה שלו נפגע בקרוסלה. ריבה פנתה לס’ המח”ט וכנראה המקרה בטיפול…נראה שהקריאות שלנו לכל מאן דהוא הועילו ולקראת עזיבתנו הגיע ג’יפ צבאי ושלושה חיילים הצטרפו לבידוק.הרגשתנו היתה קשה גם לנוכח ההערות שקיבלנו כי מתייחסים “אלינו” כמו אל חיות ואיפה השלום שמדברים עליו. כמה וכמה פעמים חזרו על המשפט אנחנו בני אדם לא חיות….