חווארה ובית פוריק

חווארה ובית פוריק יום ד' 23.3.05 אחה"צ משקיפות: דברה ל', יהודית פ', נורית ו-ל' (מדווחת) תמצית: התנהלות נכונה יותר במחסום מצמצמת סבל. התרעות. בעיות קשות במעבר מבית פוריק.13:30 עצרנו ליד א-זאוויה מול מסחה ומסרנו שוב בגדים ובעיקר נעליים לתושבי הכפר.13:45 צומת 505 (עמנואל/קדומים) ניצב ג'יפ צבאי ומספר חיילים לידו. מין חסימה.13:55 צומת תפוח בדיקת כלי רכב לכיוון מזרח, אך ללא עיכוב. לכיוון ירושלים – 15 מכוניות. בעמדה 3 חיילים. לא היה עיכוב חריג, אך האחרונה בוודאי עברה אחרי 20-30 דקות. חווארה (הכפר) ג'יפ צבאי ניצב מול החנויות, שיערנו שבגלל המהומות שהיו שם יום קודם לכן על-פי הדיווח. (בדרכנו הביתה הייתה שם כבר חסימה ממש, ותור ארוך של מכוניות השתרך לכיוון שכם. החיילים עמדו עם כלי נשק דרוכים. הם הסבירו לנו שיש התרעה, ראו בהמשך).14:10 מחסום חווארה אין מעוכבים. התנועה ערה יחסית לשעה זו. המכונית לסריקת המטען פועלת בחזית המחסום. הדלת המסתובבת במסלול הנשים פתוחה, והן עוברות ללא בעיות. בשני מסלולי הגברים הבדיקה מתנהלת באיטיות ויש לחץ למרות השעה המוקדמת. אפשר להסיק שזו תוצאה של התנהלות. מיד עם התחלפות המשמרת של החיילים חל שינוי.14:20 עמדות הבידוק מתוגברות - 3 חיילי משטרה צבאית (2 חיילות וחייל). שניים מהם מדברים די בגסות. כמובן, הערנו על הלחץ במסלולים ומפקד המחסום ע. הורה לפתוח תור חיצוני למבוגרים. התנהלותו הסמכותית השקטה ויחסו הבוגר והמכבד משפיעים וראויים לציון. למקום מגיע גם סרן א. מהמת"ק, והוא נשאר עד סוף המשמרת. שניהם פועלים ביעילות, "פותחים" את הסתימות ופותרים בעיות במהירות. בלעדיהם היו נוצרות בעיות רבות.במקרה אחד הגיעה משפחה – אב, אם ושתי נערות. לבנות לא היו תעודות זהות ולא תעודות לידה, אך הן היו רשומות בתעודת הזהות של האב. בגלל אי הבנה בשיח איתן סירבו שניים מהבודקים לתת להן לעבור. קצין המת"ק התערב, הורה להם לבדוק היטב במחשב ו"להגדיל ראש". המשפחה עברה. זו הוכחה די ברורה לעוולות המובנות מן היסוד של הכיבוש וכן - לעתים קרובות לחיילים בשל גילם והלחצים המופעלים עליהם שיפוט מוגבל או אף לקוי מול אוכלוסיה אזרחית.14:50 שני מעוכבים בגלל דחיפות בתור, לפי החלטת החיילים,אך הם משוחררים בתוך דקות בפיקוחו של מפקד המחסום.א. מהמת"ק עובד בצמוד לחייל בתור החיצוני של המבוגרים והנשים. המעבר שם זריז.15:10 מתחיל להיווצר לחץ בקרוסלות מאחור. כל העמדות מאוישות. סטודנט הלומד סיעוד בוחר לעקוף את המחסום כי שילם כבר עבור כרטיס לאוטובוס והוא חושש להחמיצו. הוא נתפס, מעוכב כמובן, ומודה ב"טעותו" האנושית כל כך. זו פעם ראשונה שהוא מעוכב. העיכוב שלו ממושך יותר, ואנו מזכירות למפקד המחסום ולקצין המת"ק שאין לעכב באופן יתר ממניעים של ענישה. הוא משוחרר אחרי מחצית השעה - הלך הכסף, הלך האוטובוס.נוצר בשעה זו גם תור של מכוניות לכיוון שכם, אך אין עיכוב חריג.15:15 דברה ויהודית נוסעות לבית פוריק ונורית נשארת בחווארה.מ15:45 נגוז הלחץ במסלולי הבדיקה, בהחלט בשל התנהלות נכונה של המפקד ונציג המת"ק. מספר העוברים מועט ביותר עד סוף המשמרת. אף על פי כן קשה לראות גבר בעל רגל שבורה מדדה על קביים את כל הדרך כי אינו יכול להיעזר במקום הזה באמצעי תובלה כמו במקומותינו.16:30 סוגרים את ה"בסטה" של מכונית הבידוק. המפקד מורה למספר חיילים לבדוק ידנית את מטענם לאחר הזיהוי. הם יוצרים פקק, מעין בדיקה חוזרת וזקוקים שוב להוראה ממנו לבדוק אקראית-מדגמית לפי שיקול דעת ולא את כולם. 16:45 מתקבלת התרעה המתמקדת בתושבי כפר קליל הסמוך לשכם. מעכבים שלושה, ביניהם עיתונאי שכעת כבר מתגורר בירדן. הוא מספר בציניות שבשנות הכיבוש לא "החמיץ" שום התעמרות חרף תעודות העיתונאי שלו. הוא כבר רגיל. ביציאה מהמחסום מוצבים חיילים בכלי נשק שלופים לבדיקת הבאים מהדרום. יהודית ואני עורכות סיור בצד הדרומי ובמשטח המוניות. בניגוד לבית פוריק הפעילות כאן סבירה. על שאלתנו מה שלומכם ומה המצב אנו מקבלות תשובה ניצחת: "הכול בסדר – חוץ מהישראלים". אין מה להוסיף. 17:30 המחסום הצפוני ריק, אך המתנו עד לשחרור המעוכבים מכפר קליל. בצאתנו לדרך הביתה נפתח לפתע המחסום הדרומי. בכל עמדה וגם מסביב ניצבו חיילים בכלי נשק שלופים. ניסינו לברר מדוע, אך הם "נפנפו" אותנו. כנראה, בשל ההתרעות. אותו סוג של היערכות גם בתוך חווארה (ראה לעיל). בית פוריק דיווח של דברה: נהגי המוניות בדרך לבית פוריק הציגו את הבעיות הקשות שלהם: 1. מהבוקר של 23.3.05 הדרך המשרתת את הכפרים דיר אל חטאב, סאלם ואזמוט נסגרה. הם נאלצים להשתמש בדרך משובשת ולעבור דרך בית פוריק. הדרך עלולה להיות בלתי אפשרית למעבר כלי רכב במצב של גשם, ואנשים ייאלצו לעשות דרכם מהמחסום ברגל. על השאלה מדוע נסגרה הדרך השיב אחד החיילים במחסום שהדרך כרגע בתיקון, אך הוא קטע את דבריו, והוא וחבריו הסתפקו בהסבר שיש סיבות 'טובות'לדבר! 2. השעות הקשות ביותר במחסום הן 06:00 בבוקר ו13:00 בצהריים. 3. לעתים קרובות המחסום נפתח רק ב06:30 -07:00. כתוצאה מכך כל העובדים שחייבים להתייצב במקום עבודתם בשכם עד 06:30 מאחרים, ושכרם מקוצץ או לחילופין הם נשלחים הביתה ללא תשלום כלל. כשהם מתלוננים בפני החיילים, הם מקבלים את התשובה – "בעיה שלכם. זה לא מעניין אותנו." זה כמובן יוצר אווירה טעונה במחסום. 4. המחסום נסגר ב18:00. לפיכך, במקרה חירום בלילה נהג מונית המוביל אדם למחסום חייב לקרוא לחייל שבמגדל התצפית, הוא יורד למטה, נוטל לבדיקה את תעודות הזהות, אח"כ מבקש אישור מהמת"ק, ואז אם האישור ניתן הם צריכים להמתין לאמבולנס משכם, כי הם לא רשאים לעבור במונית שלהם את המחסום. זה עלול לעכב אותם כשעתיים. מקרה כזה של מונית ובה אדם חולה אירע לפני כחודש. החייל סירב לטפל בהם ואפילו השליך גז מדמיע לעברם, כשהתעקשו ולא עזבו את המחסום. לדבריהם, הם תלויים בחסדיו ובמצב רוחו של החייל המוצב בתפקיד במחסום.