יום ש' 13.10.07, בוקר

07:30 שער שקד שקט, שומם. מוקדם מדי בשביל בוקר של חג.החלטנו שנשוב בשעה מאוחרת יותר (לא הגענו).

07:45 ריחן
במגרש החניה העליון מכונית אחת. מחכה לנוסעים.חדר שירותים אחד פתוח. לא נקי (מלוכלך!) אולי טרם הגיע אליו האיש המנקה. אולי חג, אז עובדי החצר שוחררו. הם לא, כי מאוחר יותר נראה העובד עם עגלת המזוודות ועליה מיכל המים.

עלינו בשרוול. יצאו אנשים בודדים "חיילים נחמדים היום". עם חלוף הזמן יותר ויותר אנשים ומשפחות לבושות חג מגיעים. עוברים במהירות עם החבילות.

בדרך אל החניון הפלסטיני נקרה על דרכנו מישהו בתלבושת של אחראי. "אסור לכם לעבור את השער הצהוב, אם תעברו לא ארשה לחזור". הוא "ראש משמרת מאבטחים" ומוכן להזדהות בשמו רק אם נהיה צבא או מנהל שלו. הבטיח שיברר אם אכן מותר לנו לעבור את השער הצהוב. משלא עשה כן, שלפנו את רשימת השמות שנטע ואנה השיגו עבורנו. לפי ההנחיות, ביקשנו שיקרא לרביע. לא זז. אז שאלנו מי מארבעת השמות נמצא היום. מסתבר ששרון. ביקשנו שיקרא לשרון. "הוא יבוא רק אם ירצה לדבר אתכם". בינתים מישהו פנה אליו בקשר, וכך הכרנו את דימה. שרון תרץ, שדימה לא מקומי, הוא "רק מתגבר, כי חסרים אנשים". עברנו. וואליד הכין קפה, נפגשנו עם הנהגים. לא כל מכרנו היו שם. הרבה מכוניות שמחכות  למשפחות היוצאות אליהן. ורבים שעוברים לברטעה. ביציאה, פגשנו קבוצת אנשים מ ערה, הם רוצים לעבור לבקר משפחה ביעבד, ולא מאפשרים להם. ככה זה במקומותינו.  חג שמח 09:00 עזבנו.