חווארה יום ג’ 5.4.05 בוקר משקיפות: רחל א’, יעל פ’, יונה א’ (מדווחת) 8.05 – במחסום בצומת תפוח שיירה של 35 מכוניות עומדות ומחכות לכוון דרום. 2 מכוניות במחסום פתע בצומת יצהר חווארה. 8.15 – שני מעוכבים אומרים שהם יושבים כבר שעה. לשאלתנו, אולג, המת”ק אומר שבודקים אותם. ש. החייל אומר שהם בעייתיים אבל כעבור 2 דקות הוא מקבל הוראה בקשר לשחרר אותם.8.20 – אמבולנס נבדק ביציאה משכם. חיילת מוצאת בו סדין צהלי. הדבר מאד מרגש אותה. מסתובבת ומראה אותו בלווי הערות קוליות לחבריה, מבררת עם הנהג איך הגיע סדין הצהלי לאמבולנס פלסטיני ומחליטה להחרים אותו.8.20 – מעוכב משוחרר אחרי 5 דקות.8.35 מעוכב מנסה להסביר שהוא עובר במחסום כל יום. הוא נאלץ לחכות 15 דקות עד שמשחררים אותו.8.45 מעוכב בחור שמלווה את אמא שלו לבית חולים. משוחרר ב 9.10. אנשים רבים עוברים בדרך לשכם. יש תחושה של אוירה קשה. רוב האנשים חמורי סבר.9.05 – ש. החיילים מקבלים הוראה בקשר לרשום שמות של 50 כפרים. במידה ומגיע למחסום משהו שגר באחד הכפרים המסומנים יש לעכב אותו. ציפינו לבעיות קשות בעקבות ההוראה אבל לא נעצר איש במשך כל השהות שלנו. לשאלתי איך הם מצליחים לבדוק רשימה כזאת ארוכה, נעניתי שאת רוב הכפרים הם מכירים ורק כאשר הם רואים שם לא מוכר הם בודקים ברשימה. שאלתי את א’ נציג המת”ק, מה קרה שאין מחשבים בעמדות. הוא הסביר שהחיילים במחסום אתמול בטוב ליבם, לפנים משורת הדין, הרשו למשאית לעבור והיא קרעה את הכבלים של התקשורת. 9.10 – שני אנשים נגשים אלינו, אחד מהם פונה בבקשת עזרה. בנו חולה בסרטן ונוסע לטיפולים שבועיים בבית חולים ביריחו. הוא מבקש אישור להסיעו במכונית פרטית כדי לחסוך תשלום של 400 שקל לאמבולנס בכל פעם. א’ אומר להם בערבית שניתן לבקש תסריך למכונית ומסביר להם למי לפנות. 9.30 – א’ מבחין בנער יושב בשדה ממזרח למחסום כשרק ראשו מבצבץ מתוך העשב הגבוה. הוא מפנה את תשומת לבו של נדב, מפקד המחסום וזה קורא לנער לגשת לעמדת הבדוק. מסתבר שהנער קצר עשב שמשמש אוכל לחמור ואכן היו לו שני שקים מלאים בעשב. בקשו ממנו לקצור במקום אחר, רחוק יותר מהעמדות. הוא טען שהוא נמצא שם כל יום ושלאבא שלו יש בסטה ליד מה שהיה המחסום הדרומי. אחד הסבלים הפלסטינים מעיד שהוא מכיר אותו. הנער חוזר לאסוף את העשב.10.00 – מכונית פרטית מנסה לעבור. הנהג יוצא עם כל מיני אישורים ואומר שהוא קבל אשור להעביר את דודו, חולה סרטן לטיפולים יומיים. הוא אומר שאתמול דליה בסה דיברה עם החיילים במחסום ונתנו לו לעבור. לא היה לו אישור למכונית. א’ התקשר וניסה לברר אם קיים אישור במת”ק. כשקיבל תשובה שלילית ביקש מהנהג להתקשר לדליה בסה. הבירור התארך והנהג התבקש להזיז את המכונית מהמקום בו הוא חנה. עד סוף המשמרת (11:30) הם לא חזרו. א’ התלונן שדליה בסה נותנת אישורים והבטחות בע”פ אבל לא שולחת בכתב את האישורים לפעמים הבאות.10.10 – שתי נשים ושלושה ילדים קטנטנים מנסים לעבור בקרוסלות. אחד הילדים בוכה בקול ומסרב לעבור. האמא מעבירה אותו בכח ומסתבר שהוא מבוהל מקנה הרובה שהחייל מכוון לעבר הקרוסלה. כאשר החייל מסתיר את הרובה, הילד נרגע ועובר. החייל מעיר שאם היה יודע שהילד פוחד היה מסתיר את הרובה קודם. לשאלתי למה לכוון את הרובה לעבר העוברים הוא עונה שיש כללים.מכונית השיקוף לא נמצאת. הסבל מלווה 4 אנשים עם 4 מזוודות מלאות. המזוודות נפתחות ונבדקות.11.00 – בחור צעיר מנסה לעבור משכם. החייל, נותן לו לעבור. אחת החיילות צועקת, אני מחליטה מי עובר כאן ושולחת את הצעיר חזרה לשכם בצעקות, “רוח, אמרתי לך רוח”. לא היה לו תסריך.11:30 – אנחנו בדרכנו חזרה. לא נתקלנו במחסומי פתע.