סיור עירוני בירושלים

יום ראשון 3.4.05 7.00 בבקר, סיור בירושלים חנה י', ניצה א' (מדווחת). 7.00 בבקר סוף רח' הנביאים, לפני ההצטלבות – אין מחסום.עברנו לחלק הכביש לפני המנהרה, שם עצרו חייל וחיילת אוטובוסים פלסטיניים ובדקו תעודות זהות.החייל דיבר כל אותו הזמן עם בחור פלסטיני צעיר שהמתין לסוף בדיקת התעודה. החייל הודיע לו, בנעימות,ש"לכלם אכפת מהפלסטינים. הנה, גם הנשים האלה מ"זכויות אדם" שומרות עליכם ושתדע שגם אותנו בודקיםכך שאתה לא צריך להרגיש נחות".8.00 החלטנו לנסוע לאורך דרך חברון והגענו עד מחסום 300. מחמת חוסר תעסוקה חזרנו למזרח העיר.בדרך חזרה בדרך חברון ראינו אוטובוס פלסטיני ועל ידו שתי חיילות שבדקו תעודות זהות. עצרנו, אך החיילותכבר גמרו את הבדיקה ומיד לאחר מכן האוטובוס החל לנסוע.8.30 החנינו את הרכב במגרש על יד כיכר ברח' סולטאן סולימן, לא רחוק מהדואר. במקום עמד ג'יפ מג"בונשמעה ממנו קריאה – את לא זוכרת אותי? מסתבר שהיה זה מיודענו מרח' שמואל הנביא, ע"י רחוב ההסתדרותאותו פגשנו בשבוע שעבר. האיש החל ב"שיחת רעים להתרועע", שאלתי אותו אם הוא מה שמכונה "מחסום מרחב" וקיבלתי את התשובה שהם אינם אוהבים את הביטוי וצריך לומר "מחסום מדלג". אותו חייל מג"ב הודיעשהמצב הרבה יותר טוב, גם הוא נגד הכיבוש, יש הסכמים אבל עדיין צריך להשגיח. עניתי לו שלדעתי, הכיבוששהחל ב-67 מתקיים במלוא עזו, הסכמים עושים בין מדינות ולא בין כובש ונכבש וכן הלאה. הוא הודיע לי שהואעוצר לבדיקה גם יהודים שנראים לו חשודים. נצלתי את ההזדמנו לקבל הסבר מדוייק לתהליך בדיקת תעודותהזהות והרישומים שנעשים. לטענתי, שודאי אין מספיק כוח אדם שיכול אחר כך לשבת במשרד ולבדוק את כלהשמות, נעניתי שיש ויש. הוא אף הראה לי, ביזמתו, את הטופס שלו עם השמות הרשומים עליו, הראה על עמודהבה תצויין, לאחר מכן, תוצאת הבדיקה במשרד. כל זמן השיחה בדק חייל אחר מסמך שהיה בידי פלסטיני צעיר.ראיתי מרחוק את הלוגו של המוקד להגנת הפרט על הנייר המנויילן, נגשתי לדבר עם הבחור והוא אישר שזה אכןדף של המוקד. מאחר שהחייל לא עיכב אותו והבחור נטה ללכת לא התעקשתי. הג'יפ נסע ל"דילוגיו" ואנו המשכנוולא פגשנו יותר בחיילים. כשפנינו לחזור פגשנו שוב את אותו בחור צעיר ושמענו סיפור מופלא למדי.הבחור, איבראהים מ' שמו, נולד ב-1982 בעיר העתיקה, בבית עם אחותו התאומה. אביו נפטר זמן קצרלאחר מכן. משנגשה אמו לסדר את רישום הלידות רשמו רק את הילדה ואילו לגביו אמרו שאין להם כל הוכחהשהוא אכן בנה. כך חי לו בעולם איבראהים מ' שאינו קיים מפני שאין לגביו רישום! בצר לו פנה לפני קרובלשנה ל"מוקד להגנת הפרט" שהחלו לבדוק את הנושא וכל פעילותם מפורטת באותו דף יקר אותו הוא נושא –נערכה בדיקת דם לאמו (אני משערת שבדיקת דנ"א) ויש הוכחה כי הוא אכן בנה. נערכה בדיקת עצמות כף הידואכן אושר שהוא בן 22. בוצעה פנייה למשרד הפנים עם כל הפרטים, עם איום בפנייה לערכאות, ועדיין לאחלה התקדמות בנושא. כמובן שעודדתי אותו להתייצב במוקד בכל שבוע בכדי לנסות לזרז. אי אפשר אפילולהתחיל לתאר מה משמעות הדבר להיות בלי זהות – ללא אפשרות לקבל טיפול רפואי, עבודה מסודרת וכן הלאה.ברור שכפלסטיני חייו קשים אף יותר – לדבריו, חלק מהחיילים קוראים את המסמך ומניחים לו, אבל ישנםכאלה שחושבים שזה ממש כיף לקחת אותו לקישלה, להשאיר אותו שם 7-8 שעות ואז לשחררו.החלפנו מספרי טלפון ואני אתקשר למוקד.