חווארה יום ג, 5.4.05 אחה”צ. משקיפות: רחלי ב”א’, הורית ה”פ’, חנה כ’ (מדווחת) 2.15 – בצומת ג’ית שיירות מוקפאות של כ-25 מכוניות מצפון לדרום, כ-10 מכוניות ממזרח למערב. מכונית שעמדה במקביל למכונית אחרת נענשה על ידי חייל שבעט בה היטב. לפני שבי שומרון – מחסום-פתע. תחילה מונה השיירה 7 מכוניות המתרבות ל-25. בהמשך – שוב מחסום-פתע שבו 15 מכוניות, ובכניסה לחווארה – מחסום-פתע נוסף בו משתרכת שיירה של עשרים מכוניות. מאוחר יותר שמע איהאב (נהגנו) כי התרבות המחסומים מהווה תגובה לגניבת רשימה של 150 מבוקשים שהיתה אמש בחווארה. אתמול גם נערכו חיפושים נרחבים בכפר. בכל מקרה, ה”ויה-דולורוסה” הקבועה של המכוניות מתארכת בעוד כמה תחנות. 2.50 – לפני הכניסה למחסום חווארה שילוט טרי. שלט אחד תקני בנוסח הידוע: “שים לב! הינך נכנס לשטח בשליטת הרשות הפלסטינאית. בשטח פועלים כוחות המשטרה הפלסטינאית”, השלט השני – בכתב יד: “אזהרה! אין כניסה לישראלים”. משום מה הכוחות הפועלים בשטח הם חיילים ישראלים לגמרי. הבשורה הטובה: אין מעוכבים, והתנועה זורמת בקצב סביר. הבשורה הרעה: המחסום החשמלי בשיפוצים המונעים מעבר כלי רכב (הכבלים על הכביש). במקומותינו נהוג לבצע תיקונים ממושכים בכבישים בשעות הלילה, כאן אין דחיפוּת, וההמתנה ארכה עד 3.55. עם זאת, נעשית מחווה מרשימה: מפקד הגזרה בדרגת סגן-אלוף מתערב ביוזמת רחלי, ומאפשר מעבר לרכב שהיה בו תינוק בן חודש שחזר מבית-חולים. המעבר של המכונית התאפשר כאשר שני חיילים משני צידי הכביש הרימו את הכבל החשמלי. מפקד הגיזרה עזב שמח וטוב-לב. הוא הותיר אמבולנסים (אמנם ללא-פצועים) שהתייצבו בראש שיירה קפואה של כארבעים מכוניות. לאחר כשעה, כולן נבדקו בחופזה ועברו.בינתיים, הולכי-הרגל שעברו לשכם, נאלצו לעקוף את המחסום שלא בדרך הסלולה אלא בין הפועלים דרך מהמורות. המפקד המקומי הבהיר לרחלי שבגלל אחריותו לשלום הפלסטינים, אין הוא מניח להם לעבור בכביש שהיה ריק ממכוניות בגלל הכבלים (“שמא תגיח מכונית בכל זאת…”). לבסוף, לאחר שהתנועה חודשה, הורשו האנשים לעבור בכביש בין המכוניות הנוסעות בביטחה.4.15 – בכליה של צעירה פלסטינית נמצאו פלקטים ודגלי פלסטין, והיא הושהתה בהנמקה שהם חומר הסתה (כזכור, הגראפיטי “מוות לכל הערבים” שהיה על המתקן הצה”לי שם ונמחק על ידינו לאחר שבועיים של התיישנות לא היה בגדר חומר הסתה הראוי לטיפול כלשהו). הצעירה היתה מבוהלת ובוכיה, חזרה על המשפט “זה לא שלי”, סירבה לקבל חזרה את קופסת הקפוצ’ינו שהיתה בשקית, ולאחר כרבע שעה הוחזרה לה תעודת הזהות והיא שוחררה. מאן-דהוא שעיין למחרת בצילומי הפלקטים שנעשו על ידינו, הבהיר שאלו תמונות משנת 2002. 4.25 – סעד המעוכב-המתמיד (הוא טוען שרק בימי ג) בילה שוב במכלאה, והפעם משום שנמצא בנעליו מיכל גז מדמיע (לדבריו – כדי להתגונן כנגד עברייני שכם). ב-8.30 בערב הוא טלפן אלינו והודיע שהוא עדיין מבלה ב”ג’ורה”. צלצולים חוזרים אליו לא נענו עדיין. הדרך חזרה שוב הייתה רצופה במחסומים.