ג'ובארה

ג'ובארה, שבת, 30.4.05 אחה"צ משקיפות: אורית ק', נורית ש' (מדווחת) שעות: 17:30-18:30תקציר: מעט מאוד אנשים נמצאים באזור בגלל הסגר; כמה שב"חים מעוכבים ומשוחררים עם תום הבדיקה (שלוקחת כחצי שעה). בדרך מבית איבא אנו נתקלות בהרבה שלטים של "מסייעת ויקינגים" שלא היו בפעם הקודמת. עם הגיענו למחסום ניגש לשוחח אתנו רב-סרן ממתנדבי קו התפר, שאומר שהוא עושה את העבודה שלנו מבפנים. הוא מספר על מקרים רבים שבהם הפעיל שיקול דעת הומניטרי ופתר בעיות בזכות עבודתו במחסום (למשל, פלסטינית שהיתה צריכה להגיע למדיקל סנטר ללא אישור מתאים. הוא התקשר לשם ובדק שאכן יש לה תור ונתן לה לעבור; פלסטינית בעלת אישור מבית המשפט שאסור לגרשה מישראל. עם זאת, היא יצאה משטח ישראל ואין לה אישור כניסה – הוא אפשר לה להיכנס בכל זאת). הוא סיפר שבעבר הציע לנשים ממחסום ווטש לעשות כמוהו ונעלב משאט הנפש שהן הביעו כלפי מדי צה"ל.בחלק האחר של המחסום מעוכבים שלושה שב"חים. העיכוב מוגדר כבדיקה (ולא כאמצעי ענישה) אך כמו תמיד משך הבדיקה ארוך יחסית (כ-40 דקות). החיילים (ביניהם שני מתנדבי קו התפר) כעסו על שפנינו קודם לערבים ורק אחר כך שאלנו אותם מה קורה במחסום, למרות שאמרנו להם שלום כשהגענו. הם לא שמו לב כי היו עסוקים עם משפחה ערבית ישראלית שכמה מילדיה שהו בתוך השטחים ולא היתה להם תעודת זהות או תעודה של הורה. החיילים שאלו איך הם יכולים לדעת שמדובר בילדים ישראלים ולא פלסטינים (לאב לא היתה תעודה עם שמותיהם), אך לבסוף נתנו להם לחזור פנימה.שוחחנו עם החיילת העובדת במחסום. מסתבר שהיא מוצבת שם למשך כל תקופת השירות שלה – שוחק מאוד, מן הסתם.עם שחרור המעוכבים עזבנו גם אנחנו בגלל מיעוט האנשים במחסום.