ירושלים

ענאתא, א-ראם, קלנדיה, יום א', 8.5.2005, בוקר משקיפות: מור ב., תמר א. (מדווחת) משמרת מ-6.55 עד 10.20הכול היה חוקי, אך כשמדובר בחוקי הכיבוש, זה מעיק ומייאש מאוד. 6.55 – מחסום ענאתא. שני תורים לכלי רכב, בכל אחד 6-7 מכוניות. מספר הולכי הרגל יחסית קטן. הנוסעים של שלושה מיניבוסים עברו את המחסום ברגל ומחכים שגם הנהגים והמיניבוסים ישתחררו, מה שלוקח מספר דקות. ליד מעבר הולכי הרגל עומדת שוטרת מג"ב ורושמת, אנחנו לא יכולות לראות מה. אין מעוכבים ואנשים עוקפים את המחסום בשביל מעל הגבעה ללא הפרעה.כך חשבנו. אך כאשר אנחנו עוזבות, עומד ג'יפ מאחורי הרמזור ושוטרי מג"ב תופסים שם את אלה שעקפו – כרגע כעשרה-, לוקחים את התעודות שלהם ושולחים אותם למחסום.7.15 – מחסום פתע של ג'יפ מג"ב בכביש שועפט מיד אחרי צומת הגבעה הצרפתית. השוטרים עוצרים בעיקר מיניבוסים בדרכם מירושלים לא-ראם ולקלנדיה, אוספים את כל התעודות (ברובן כחולות), בודקים אותן ולבסוף מחזירים אותן. זה לוקח 5-10 דקות. מפעם לפעם הם גם דורשים לראות את התעודות של הולכי רגל שהולכים לכיוון צומת הגבעה הצרפתית. מור מצלמת וזה דווקא מוצא חן בעיני השוטרים, הם מפסיקים לכמה דקות את הבדיקות ומדברים איתנו. מתפעלים שיש לנו זמן לפעילות התנדבותית כזאת ומציעים לעשות משהו יותר מועיל, למשל להתנדב במד"א ולהציל חיים. רוצים לשכנע אותנו כמה רעים הפלסטינים, שנראה זאת אם נישאר כמוהם 8, 12 שעות במחסום, שכבר נקבל מיד אבן כשנתקרב לכפרים שלהם ושהם עושים זאת משום שאין להם לב. אותה שוטרת שטוענת זאת אומרת באותה נשימה שאיננה גזענית ושהיא במחסום הכי נחמדה עם הפלסטינים. כל זה בטון ידידותי. 7.42 – מחסום א-ראם. תור של כעשרה כלי רכב, גם מי שיוצאים לכיוון א-ראם נבדקים. במחסום נמצאים כ-15 מעוכבים. גם תלמיד שהלך לכיוון א-ראם מעוכב. שוטרי מג"ב נותנים לו עדיפות ומכניסים אותו ישירות לקונטיינר שבו חוקרים את המעוכבים ומחתימים אותם על טפסים; אחרי 10 דקות התלמיד משוחרר וממשיך בדרכו. לאדם שנשען על מקל ומבקש כנראה לעבור את המחסום לשם בדיקה רפואית, חסרים האישורים הנדרשים. האיש לא רוצה לוותר, השוטרים מדברים איתו בשקט, נותנים לו כוס מים, אך לבסוף הוא צריך לחזור לא-ראם. בשעה 8.00 משתחררת קבוצה קטנה של המעוכבים, הם חוזרים לא-ראם. השוטרים אינם גסים, לא צועקים, לא מעליבים, נותנים הוראות בנימוס. אך בהמשך הזמן מתברר שזו רק מראית עין. שום דבר לא מתקדם. אחד השוטרים יושב עם מספר תעודות וטפסים וכאילו רושם, אך לא רואים שום תוצאות. במשך 45 הדקות הבאות כמעט אף אחד מהמעוכבים לא משתחרר. למעוכבים מתווספים גם שוהה בלתי חוקי ונהג המונית שהסיע אותו. השוטרים לא נותנים לשניים לדבר אחד עם השני, הנהג לא רוצה לקבל את הגזירה, שני שוטרים תופסים אותו בכתפיים ודוחפים אותו לצד השני של המחסום. לרגע נראה שהמתח יתפוצץ, אך אז השוטרים עוזבים את הנהג לנפשו, והוא ממשיך בקול רם להתלונן על מה שעושים לו. כל שאר המעוכבים לא משמיעים מילה. הנהג מסרב לחתום על הטופס שכתוב בעברית וגם לא רוצה לקבל תרגום לערבית בעל-פה. השוטר רושם על הטופס: "לא רוצה לחתום". בסופו של דבר מכניסים את הנהג לג'יפ מג"ב, את הנוסע שלו למונית שעליו משתלטים שוטרי מג"ב, ושני הרכבים עוזבים את המקום לכיוון א-ראם. השוטרים כל הזמן מתעלמים מאיתנו, לבסוף אנחנו שואלות מדוע לא משחררים את המעוכבים. המפקד אומר בטון השקט שלו שמטפלים בהם במהירות, שחוקרים כל אחד ומחתימים אותו על טופס ושיש לו זכות לעכב אותם עד 3 שעות. אנחנו מתקשרות לצדקי מהמת"ק והוא מבטיח לבדוק את העניין. אחרי רבע שעה, כאשר עדיין אף אחד לא השתחרר, אנחנו מתקשרות שוב, וצדקי אומר שהוא ביקש מהם להזדרז, אך שזה כל מה שהוא יכול לעשות. אנחנו מחפשות עזרה אצל חנה בר"ג שגם היא רק יכולה לומר לנו שיש להם אכן את הזכות להחזיק אותם שלוש שעות, ואם בא להם לעשות זאת, אין הרבה מה לעשות. אך היא תנסה לשכנע את המפקד שלהם להתערב בעניין. אנחנו מחליטות שלפחות נוודה שלא יחזיקו אותם יותר משלוש שעות ובינתיים ממשיכות לקלנדיה. 9.00 – מחסום קלנדיה. גם שם מקבלים את פנינו 11 מעוכבים, ביניהם לפחות שניים בעלי תעודות זהות כחולות ואחד שמחכה כבר שעה וחצי. שניים משתחררים תוך קבלת זימון למחנה עופר. אנחנו שואלות את המפקד מדוע האנשים מעוכבים. הוא עונה שקיבל הוראה לעכב אנשים עם מספרי תעודות זהות מסוימים, גם כחולות וגם ירקות/כתומות, אך לא אומר מה הקריטריון. כל המעוכבים גברים בגילאי 20-50 בערך, ומשום שכולם מקבלים זימון למחנה עופר נראה שיש כאן ניסיון לגייס אותם כמשת"פים. המפקד מנסה לנחם: הם לא יצטרכו לחכות זמן רב, זה מעשה של שגרה וכבר יותר טוב מהנוהל הקודם כאשר לקחו אנשים ישירות מכאן למחנה עופר.במחסום יש תור של חמש מכוניות, גם שלושה אמבולנסים שמבקשים לצאת לכיוון רמאללה נבדקים למשך שתי דקות כל אחד. מעבר הנשים והילדים מהיר, במסלול הגברים מחכים כשלושים איש. במהלך הזמן שבו עברנו לצד השני של המחסום וחזרנו השתחררו רוב המעוכבים, ביניהם גם האיש שחיכה כבר שעה וחצי, אך נוספו מעוכבים חדשים, בסך הכול 12 איש. בערך כל 10-15 דקות משתחררים כמה אנשים תוך קבלת זימון למחנה עופר. 10.05 – מחסום א-ראם. אין יותר מעוכבים. לוקח לנו 15 דקות לעבור את המחסום.