בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ד' 7.11.07, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רחלי ב. תמר פ. ודפנה ב. (מדווחת)
07/11/2007
|
אחה"צ

זעתרה, חווארה, בית פוריכ

 14.20 - זעתרה (תפוח)  - 12 מכוניות מכיוון כביש חוצה שומרון, העברה יעילה ומהירה.
25 מכוניות מכיוון שכם, שני טורי בדיקה. לאחר הגיענו הזרימו את התנועה מהר יותר וטור המכוניות הצטמצם ל8-9 מכוניות. כשעזבנו שוב היו מעל 20 מכוניות.
תהליך הבדיקה של אוטובוס דורש ממנו למסור את תעודות הנוסעים, לעשות סיבוב, להיכנס לחניון, להוריד את הנוסעים ולהמתין שם עד שיבדקו התעודות, ולאחר מכן עד שהחיילים יבדקו את תא המטען ואת האוטובוס. במקרה זה התהליך ארך כ-15 דקות, אולם היו רק כ-10 נוסעים. הנהג מבקש מהחיילת אם אפשר שיפתחו תור מיוחד לאוטובוסים כי הם ממתינים פעמיים, פעם בתור הרגיל ופעם בבדיקה הממושכת יותר. "בסדר, תבדקו" הוא אומר לה, "אנחנו רוצים שתבדקו, עלא ראסנא, אבל למה לחכות פעמיים?". החיילת מפטירה מעבר לגבה המתרחק, "לא אני קובעת. תדבר עם הקצין". תמר ורחלי הולכות לדבר עם הקצין, שהיה חביב אך אמר שמסוכן לפתוח תור נוסף וכו וכו...

 
15.20 - חווארה - למרות שיום רביעי היום אין יותר ממאה איש בכל זמן נתון. בכל זאת ממתינים זמן רב והאנשים מתעצבנים. ליד הנקודה ההומניטרית כורע על עקביו בחור צעיר (נראה כבן 18-20). יותר מאוחר יאמר לי שכבר שלוש וחצי שעות הוא מעוכב. החיילים אומרים לתמר שמצאו אצלו כדורים ומחכים שיקחו אותו. מהרגע שתמר התקרבה אליו, הם מקימים אותו ומעבירים אותו לצינוק. שם הוא יושב על הארץ. חייל בדרגת סגן עומד זמן מה בחוץ לשמור שלא נתקרב אליו, אח"כ הולך ומסלק בגסות את הפלסטינים הממתינים "עופו מפה - אימשי", תחושתי היא שהוא לא רוצה אף אחד בטווח 50 מ' מהבחור כדי שלא ידבר איתו מישהו, חלילה. בסוף נמאס לו והוא הולך. אני מתגנבת לצינוק ושואלת את הבחור ממתי הוא שם, לאחר שענה על השאלה הראשונה הוא מסרב, בהפניית ראש הצידה, לדבר איתי (מפחד, או כאקט של כבוד?).  לא הוא לא רוצה מיםinfo-icon ולא רוצה כלום... לא אומר את שמו.

צוות צילום של סרט מטעם OCHA אינו מורשה לצלם. מדברים עם א. בטלפון ומגיע ר. שמבטיח שתוך שתי דקות ישיג אישור. כאשר האישור לא מגיע עד 16.00 הם עוזבים כי האור הולך ומתפוגג וברור להם שהאישור יגיע רק לאחר שהחשיכה תרד. המעוכב נלקח לנקודה ההומניטרית, נכנס לשירותים בליווי שלושה חיילים והדלת נשארת פתוחה, כי אין מקום לכולם בתא הצר. אבל לא רואים כלום. אזיקים מוסרים אבל מוחזרים לאחר שהוא מוחזר לצינוק. אני שוב מנסה לדבר איתו וכאשר מפקד המחסום מבחין בי, הוא מוציא את הבחור מהצינוק ומביא אותו אל מאחורי ה"נקודה ההומניטרית". כעבור חמש דקות נוספות הוא מובל לג'יפ, עיניו נקשרות בפלנלית והוא נלקח משם.

מיניבוס מכיוון שכם - כ-20 נשים מורדות ממנו, ונשלחות לעמוד במרחק כ-30 מ' מהמיניבוס. כולן עם סלים עטורי פרחים על ראשן ובגדי חג - הן בדרכן לחינה. אחרי 10 דקות מורשות להמשיך בדרכן.

 
16.45 - בית פוריכ - מעט מאוד הולכי רגל, רוב הזמן מעבר הולכי הרגל שומם. החיילים עומדים בטלים מעבודה ומשוחחים.
לעומת זאת תור ארוך שלתשע מכוניות מכיוון שכם. הבדיקה במסלול אחד איטית, אך לא עוינת. תמר מציעה לקצין המת"ק, סמל ראשון ת. לפתוח עוד מסלול לרכבים והוא מייד ניגש ועושה זאת, ואכן מהר מאוד מצטמצם התור.

17.10 - עזבנו.