ירושלים

א-ראם קלנדיה יום שישי 1/7/2005 צופות: ורדה ר, גלי א (מדווחת) 9:30: א-ראם: באופן כללי, על אף התנועה הערה, גם המכוניות וגם הולכי הרגל עברו מהר. כ- 20 מעוכבים - נשים, ילרים וגבר אחד, עמדו בשמש כשהגענו. שאלנו מדוע הם מעוכבים ונענינו שהם נתפסו כשניסו לעקוף את המחסום דרך הוואדי. לשאלתנו כמה זמן עליהם עוד להמתין ענה מפקד המחסום באגרסיביות שהם מחכים כשעה ולכן מותר לו להחזיק אותם עוד שעתיים.מאוטובוס שנסע לכיוון ירושלים הורדו זוג הורים עם ילד שטענו שברצונם להגיע לבית החולים, אך שכחו את האישור בבית. מפקד המחסום לא היה במקום באותו רגע, וקצין מג"ב שהגיע עם ג'יפ סיור אישר להם להמשיך בדרכם. חמש דקות לאחר מכן הוחזרו הזוג והילד על ידי מפקד המחסום, שכנראה תפס אותם בהמשך הדרך. הנ"ל, עצבני עוד יותר משהיה מלכתחילה, פרץ בצעקות על כל הנוכחים – עלינו שנתרחק ונפסיק להפריע, ועל כל הממתינים בתור שילכו הביתה. אף אחד לא זז, ואחרי כמה דקות הוא נרגע והכל נמשך כאילו כלום. רק הזוג עם הילד נאלץ לוותר ולחזור הביתה.המתנו עד שהנשים והילדים המעוכבים שוחררו, לאחר שחתמו על הטופס. רק הגבר נותר מעוכב כשעזבנו.במהלך ¾ השעה שהיינו שם, נצפתה גם מעורבות רבה של משטרה כחולה. כשהגענו, ניידת משטרה בדקה את המכונות הנוסעות לכיוון קלנדיה, ובצד השני, שוטרת רשמה את כל הולכי הרגל שעברו במחסום לכיוון לירושלים. לאחר כעשרים דקות ניידת המשטרה עזבה, אך אחת החיילות החליפה את השוטרת ברישום הולכי הרגל הנכנסים. חמש דקות לאחר מכן הופיעה ניידת משטרה אחרת, הפעם התמקמו השוטרים במסלול המכוניות הנכנסות לירושלים, ורשמו את פרטיו של כל נהג שנכנס, כולל מספר רישוי. 10:20: קלנדיה: מלבד קבלת הפנים הצוננת לה זכינו כשהגענו מצד החיילים – עוד פעם הנשים האלה הגיעו – היה שקט ורגוע. מעט רוכלים, תנועה דלילה מאוד של אנשים, והחיילים בעיקר התבדחו בינם לבין עצמם.