ירושלים

בית לחם וסביבתה, יום א' 03.07.05 , אחה"צ משקיפןת: אילנה ה., חגית ש.(מדווחת) 15:20 – 16:45 מחסום 300 בית לחם. תנועת מכוניות מעטה. הלכנו בשביל שמוביל למעבר הולכי הרגל עד לבודקה של הבדיקה. משם ראינו כחמישה מעוכבים שחיכו תחת העץ מעבר לכביש והולכי רגל בודדים שעברו לאחר בדיקה קצרה של תעודותיהם, ומידי פעם גל של אנשים שהגיעו בטרנזיט מירושלים. בדרך כבושה ולא סלולה," דרך הבטחון" שלצדו המזרחי של המחסום, ובשדה שליד הדרך, תנועה דלילה אך מתמדת של אנשים שעוקפים את המחסום בדרכם לבית לחם. בחומת ההפרדה יש עדיין פתחים שלא נסגרו וכך ניתן לקצר במקצת את הדרך ולהימנע מהבדיקות. 5 השוטרים בבודקה, מקצתם כחולים מקצתם מג"ב, נראו משועממים והיו מוכנים לשיחה אתנו, עד שהגיע מפקד המחסום, שנראה חמוש לגמרי לקרב (כובע פלדה, שכפץ וכו') והסביר בהתרגשות מסוימת שחדרנו לאזור במחסום שהוא סטרילי ביותר ועלינו להתרחק. בסככת המעוכבים ומחוצה לה אנשים בודדים בלבד ולכולם סיפור דומה: נוסע ללא אישור ונהג מסיע שוהה בלתי חוקי. נהג שיצא מחדר החקירות סיפר שחיכה לחקירה משעה שמונה בבוקר (היינו, קרוב ל 8 שעות) ללא מים ללא שירותים. המעוכבים האחרים אמרו שהגיעו בשעה 10. כשהתחלנו לטלפן ולהתלונן על התנאים המכפירים בהם מוחזקים המעוכבים התייצב שוטר מג"ב צעיר וליווה את המעוכבים לשדה להשתין. מים לא הוצעו. טלפנו לטל שיקמה,מפקד המחסום, שמעוכבים אלה (שנתפסו במקומות שונים בעיר) ונושא חקירתם, אינם באחריות המחסום, אך הוא נאות לקשר אותנו עם הממונה. אותו ממונה (שמספר הטלפון שלו חסום)ענה לאילנה בתוקפנות רבה שתפסיק לאיים עליו (בתשובה לטענותיה בדבר השעות הממושכות בהן מוחזקים המעוכבים והעדר תנאים בסיסיים לשהייתם שם) ותקף באיום משלו שיבוא לעוצרה. חיכינו במקום זמן ממושך למרות זאת שהיו רק מעוכבים בודדים והמשכנו בהתקשרויות טלפוניות בענין התמשכות העיכוב מעבר ל 3 שעות (כפול שתיים) והעדר תנאים לממתינים לחקירה. תומר א. מ"פ במשרדו של מפקד מג"ב כללי במרחב ירושלים ניסה להסביר את משך העיכוב בעומס רב של חקירות. שהינו במקום כשעה וחצי ואנחנו יכולות להעיד על חום כבד, העדר מי שתיה והעדר שירותים. עומס לא היה. אילנה תכתוב תלונה לאמיתי לוי מפקד עוטף ירושלים ולאחרים. נסענו דרומה ומערבה עד למחסום ואדי פוקין וחזרה לירושלים דרך וולאג'ה. בכניסה לוואלג'ה שני ג'יפים חסמו את הדרך.