צומת תפוח וחווארה

צומת תפוח וחווארה, יום ראשון 17.07.05 , אחה"צמשקיפות: נועה פ., יהודית ב., גלית., נעמי ל. (רשמה)תקציר: ענישה קולקטיבית בצומת תפוח אותה מכנה הצבא "בידול": מניעה גורפת לנוע לכוון דרום (בעיקר רמאללה וירושלים) מכו-לם, נהגי מוניות, זקנים, חולים, משפחות, ילדים, תינוקות, אנשים השבים מעבודה, חתונה... תחושה קשה שאין עם מי לדבר!צומת תפוח15:00- הגענו לצומת תפוח מוכנות, משמרת הבוקר דווחה על מניעת תנועה קשה ביותר לאלו המבקשים לנסוע דרומה. ואכן המראות קשים: נקודת בידוק אחת לפני הצומת ושניה בצומת עצמה. כו-לם מנועים: נשים זקנות, אחת מהן חולה ואינה יכולה ללכת, החייל מורה לנהג להסתובב ולחזור על עקבותיו "גם סבתא שלי חולה" הוא אומר "הבעיה שהחברות שלכם [אנחנו] עושות אותי עוד יותר עצבני, יאללה, סע" הוא גוער בנהג. כאשר הפלסטינים שואלים למה הם מנועים הוא אומר "כי היה פיגוע בנתניה, תאמינו לי אם זה היה תלוי בי הייתי עושה עוד כמה דברים", להם וגם לנו הוא מתכוון, ומקנח ב"לפי ההוראות אנחנו לא אמורים להחליף איתכן אף מילה". (בנוסף רמז על כך שחבר שלו נהרג בפיגוע, מה שהתברר בדיעבד כנכון למשמרת הבוקר שלמחרת). למעלה ממחצית כלי הרכב שהגיעו לצומת הוחזרו כלעומת שבאו. החיילים לא תמיד היו בטוחים אילו הם הכפרים המותרים במעבר והתפתחו ויכוחים עם הנהגים.-נהג טנדר עם עצים ושתילים מתעקש לעבור ומתווכח עם החייל. שווי הסחורה 4000 שקלים והם צריכים להגיע ליריחו. הנהג אומר אני לקלקיליה לא חוזר. פעם היתה להם משתלה גדולה בצומת הפירות שהצבא החריב עד היסוד. הוא מבקש להגיע ליאסוף (הנמצאת מעבר לפינה), גם לשם הוא מנוע למרות שיש בידיו את כל האישורים. למחרת סיפר שלאחר שעזבנו התיר לו החייל לעבור לא לפני שאמר שעיכב אותו רק בגלל שאנו נוכחנו במקום.-שתי נשים עם ילדים קטנים הגרים בכפרים מנועות. בבוקר נסעו לשכם לעשות קניות. עכשיו הן חוזרות הביתה, יושבות על האדמה בצד הכביש ומחכות שמשהו יקרה והן תוכלנה לעבור. במקרה שלהן הטלפונים עזרו והן שוחררו לאחר זמן. כל האחרים לא היו ברי מזל כמותן ונאלצו להסתובב ולחזור על עקבותיהם. אכזרית ביותר העובדה שהם נאלצו להתבשל כשעתיים-שלוש בתור ורק לאחר שהגיעו לראשיתו נאמר להם שעליהם להסתובב ולחזור. דיברנו בפעם הראשונה (ולא האחרונה) עם יוני דובר החטיבה והוא הבטיח לבדוק. תשובתו היתה שההחלטה על ה"בידול" באה מהאוגדה ולכן האחריות למתרחש במחסום לא שלהם, הם רק החטיבה. אבל הוא יעביר את המסר הלאה. בשלב הזה עוד חשבנו שיש עם מי לדבר. המשכנו לחווארה בכוונה להמשיך משם את הטלפונים.חווארה16:30 – במחסום הדרומי מספר בעל דוכן פירות שהמשטרה מציקה להם ומגרשת אותם מהמקום. מה זה מפריע, הוא שואל, שאני מוכר 4 ק"ג פרי ב-10 שקלים, מה כבר אני מרוויח? למי זה כואב?-בקרוסלות כולם – נשים וילדים ותינוקות, אין נציג מת"ק ואין הנחות לאף אחד. 2 עמדות בדיקה פעילות, הקרוסלות נתקעות וכולאות אנשים בתוכן. מזל שאין עומס גדול והמעבר יחסית מהיר. -בחור צעיר עם שני אחיו הקטנים ממתין ליד עמדת הבדיקה ומספר את סיפורו המדהים: לפני חודשיים (19.05.05, 09:00) בצומת זיתא (ליד אריאל) לקח לו קצין מת"ק בשם איתי בר-און את תעודת הזהות בגלל שחשד שמשהו בה לא "בסדר". במקומה נתן לו פתק חתום על ידו עם מספרו האישי ומספר הטלפון הנייד שלו והבטיח להחזיר את התעודה לאחר שיוודא שהיא תקינה. מאז אין לו תעודת זהות, הוא מציג דרכון ירדני שלמזלו נמצא ברשותו ואת הפתק מאיתי בר-און. במת"ק אומרים לו ללכת למת"ק הפלסטיני. בגלל שהתעודה לא באמת הלכה לאיבוד הוא אינו יכול להוציא תעודה חדשה במת"ק הפלסטיני. אבל בכל פעם שהוא עובר במחסום עליו להציג את הדרכון והפתק ולספר את סיפורו, מיד עולה החשד שמשהו כאן מוזר והוא מעוכב. ככה הוא מכלה את זמנו במחסומים, מחסומי הדרכים, מחסומי פתע ובכל מקום בו הוא מתבקש להציג תעודה. ובינתיים איתי בר- און מהמת"ק עוד בודק...למחרת במוקד של הצבא הבטיחו לחפש את התעודה ועד הצהרים טרם מצאו אותה למרות שקיבלו את שם הקצין, מספרו האישי והטלפון הנייד שלו.במחסום חווארה המעבר היה סביר, לא הצטברו תורים והחיילים היו עניניים. טלפנו בעניין צומת תפוח למת"ק, בחטיבה כולם היו בישיבה ולא היה עם מי לדבר, שרון, דובר צה"ל פיקוד מרכז (מלשכת האלוף) בדק ואמר שמסיבות שאינו יכול להביא לידעתנו יש בידול בין צפון הגדה לדרומה אבל ההוראות השתנו ולאחר בדיקות "יותר קפדניות" ניתן יהיה לאנשים הגרים ברמאללה להגיע לביתם. נסענו לחווארה לראות האם גם החיילים שמעו על השינוי בהוראות או רק אנחנו שותפות בסוד העניין.18:00 - בצומת תפוח 25 מכוניות בכוון דרום. אכן סוד גדול, החיילים לא ידעו על השינוי בהוראות. נשים עם ילדים על הידיים מתייאשות ופותחות בצעידה ברגל. (ברגל עכשיו מותר). הן מטפסות במעלה הכביש נושאות חבילות, גוררות אחריהן את הילדים הגדולים יותר, בחום הכבד. למזלן הן לא גרות מאוד רחוק.חזרנו אל שרון דובר האלוף שהבטיח לבדוק שנית. התקשרנו למוקד של הצבא. לכרמלה מנשה, לעדי דוברת מחסום ווטש ששלחה ביפר לכל הכתבים. לאמירה הס שלא היתה זמינה. לדן גולדנבלט שהבטיח לעשות כמיטב יכולתו. שוב לחטיבה, הם עדיין בישיבה. ליוני דובר החטיבה שהבטיח לבדוק שוב. לא היה עם מי לדבר!- אדם שיש לו בית בטול כרם וגם ברמאללה אינו מורשה לחזור לרמאללה. הוא מוסר את הטלפון הנייד שלו לחייל המונע, מתחנן "הנה, דבר עם אשתי, עם הבת שלי, תשאל אותם איפה אני גר..." החייל מציע לו לשנות את הכתובת בתעודת הזהות. אבל אז לא יתנו לו לנסוע לטול כרם הוא אומר ביאוש.-נהגים מדווחים על המתנה של למעלה משעתיים בתור, חלקם שלוש שעות. אחדים אינם ממתינים לגזירת ה"בידול", מוותרים וחוזרים. -אוטובוס של חברת טאניב מסיע חוגגים החוזרים מחתונה בטול כרם, רובם נשים וגברים מבוגרים, כולם תושבי רמאללה. בשעה 16:30 עזבו את מחסום ג'ברה, עברו את מחסום ג'ית, ריצו את מלוא זמן ההמתנה בתפוח וכעת לא נותנים להם להמשיך בדרכם. שרון דובר לשכת האלוף מבקש לדבר עם מפקד המחסום בטלפון שלנו, המפקד מסרב למסור את שמו או לדבר בטלפון. בשעה 18:30 הנהג מתייאש, מסתובב וחוזר לכוון שכם. אנשים נוסעים לביתם בניגוד לכוון נסיעתם, השינוי בהוראות עליהם התבשרנו לפני למעלה משעה עדיין לא הגיע למחסום.-במת"ק נאמר שהיום ביסאן ממלא את מקומו של ראאד אלא שהוא בחדר האוכל. חיילת אומרת "לא נראה לי שאפשר לשלוח עכשיו נציג מת"ק למחסום". לבסוף אנו משיגות את אבי שמבטיח לשלוח קצין.-בינתיים המחסום מתנהל כך: חייל אחד בלבד אוסף ובודק תעודות, פותח דלתות, חוקר את הנוסעים: "מאיפה אתה בא, לאן אתה הולך". חייל שני עסוק בלהזמין מגש פיצה, שואל כל אחד עם איזו תוספת, איזה שתייה, צועק לזה שבעמדת התצפית "יא קמצן, לא תקבל", 8 שקל כל אחד. חייל שלישי עומד כל הזמן עם הגב לנוסעים, אינו עושה דבר. הרביעי, זה שאמור לאבטח ממרחק ולכן אינו בודק, מסתודד כל הזמן עם מתנחלת צעירה (אשר החנתה את מכוניתה עטורת הסרטים הכתומים בצד הכביש בתוך המחסום). מתנחל עם צמידים כתומים בן בית במחסום, מחליף לחיצות ידיים, מסתחבק עם החיילים, בצר לנו פנינו אל חנה שניסתה גם היא מביתה לדבר עם כל מי שרק אפשר וגילתה לנו את שכבר ידענו, שאין עם מי לדבר. -אדם מבוגר מספר שמעקרבה לרמאללה לא נותנים לעבור כבר כמה זמן, אבל הם נוסעים מסביב, בדרכי עפר משובשות, מאריכים את זמן הנסיעה לעבודה בכל בוקר, החיילים יודעים אבל זו לא הבעיה שלהם, העיקר שבתפוח הם לא יעברו!-מעבר המכוניות, כאשר מתקיים, מתנהל בהילוך איטי להחריד. 18:40 – סוף סוף אבי מהמת"ק מגיע ומיד משחרר כמה מקרים מנועים כולל רופא הנוסע עם משפחתו, החיילים אמרו תיסע אתה, תשאיר את המשפחה מאחור. רק הגיע וכבר משתרך תור קטן עם שביב תקווה, אולי הוא יתרצה ויעביר. שאלנו, כאשר עושים "בידול", למה אין נציג מת"ק במחסום תפוח מהבוקר כל הזמן בשני הכוונים? החיילים מסבירים משהוא על מחסור בכח אדם...19:20 – החייל ה"מאבטח" את המחסום נפרד מהמתנחלת, כל הזמן הזה הוא לא הסתכל אפילו פעם אחת על ה"גזרה" שבאחריותו. העיקר – היו עוגות קרם ומיץ תפוזים.כאשר החשיך עוד היה התור ארוך כפי שהיה בתחילת המשמרת, הפיצה טרם הגיעה והפלסטינים עוד המתינו. הבדיקות התנהלו בעצלתיים על ידי חייל חרוץ אחד, האחרים הסבירו לנו שמבחינה בטחונית מוטב לבדוק את המכוניות לאט לאט, אחת אחת. יש חשיבה והגיון מאחורי הכל, זה לא סתם.האומנם? בדיוק לפני שבוע אמר שפיגל שלא ידוע לו שיש מחסום בצומת תפוח? אוי לאותה בושה.ואנו, בא לנו לבכות.