ירושלים
קלנדיה, א-רם, שועפת, 3.8.05, אחה"צ15:15-19:45 נוכחות: תמי ב', דניאלה י', איבון מ', חנה ט' ואלי ל-ק (מדווחת)אורחת: שרה 15:15 - אר-ראם:תנועה מעטה של הולכי רגל במחסום - הפגיעה בחופש התנועה נעשית הרבה לפני המחסום בצבע התעודה.מיניבוס הנוסע לכיוון ירושלים נעצר ותעודות נוסעיו נבדקות. אחד הנוסעים מורד מהרכב ונשלח בחזרה. 16:00 - קלנדיה:באזור המחסום החדש הוצב עמוד חשמל וכן הושלמה הצבת המנורות על עמודי התאורה.אחד הרוכלים ניגש אלינו ומראה פציעה באזור המרפק ושריטה על פניו. הוא מספר שבסביבות השעה 14:00 תקף אותו חייל בדרגת סרן משום שסירב לדרישת החייל לפנות את דוכנו. אנחנו מנסות להבין במי מן החיילים מדובר. עובד חברת האבטחה הפרטית שבמקום מתערב בכל השיחה עם הרוכל. עובד חברת האבטחה אומר שדיבר עם החייל ועשה "סולחה" בינו לבין הרוכל שהיכה. אנחנו לא משתכנעות שעשיית "סולחה" היא הדרך לפתרון אלימות הצבא אולם הרוכל ואימו (שנכחה בעת השיחה איתנו) פחד להסתבך וביקש מאיתנו לעזוב את העניין. אחד מחיילי המילואים במחסום מספר כי שמע על ההכאה וכי הקצין המכה אינו נמצא כרגע בשטח המחסום (כיוון שזו אינה המשמרת שלו).רוכל נוסף מספר כי ביום רביעי לפני שבוע הפכו חיילים את דוכנו והחרימו את סחורתו, פעולה שגרמה לו לנזק כספי של 1500 ש"ח.17:00 - נער כבן 15 מבקש לעבור במחסום אולם אין לו תעודה. אחרי המתנה של כחצי שעה והפצרות, מעבירה אותו מפקדת המחסום.אנחנו פוגשות בבחור עם בעיה רפואית שדורשת טיפול מומחה שלא ניתן לקבל בבתי החולים בשטחים. האיש ניסה כבר מספר פעמים להגיע לבתי חולים בת"א ובי-ם אולם המעבר נמנע ממנו. אנחנו נותנות לו מספרי טלפון של רופאים לזכויות אדם. 17:30 - מפקדת המחסום, ט., יוצאת מלווה בשני חיילים לפינוי הרוכלים ומרכולתם מן השביל הסמוך למחסום. אנחנו שואלות מדוע יש לפנות אותם ומציינות שאין כל חוק האוסר על מכירה בשטח זה. אנחנו נענות כי במקרה של התרעה יש צורך בשטח הזה לפריסת כוחות. מיותר לציין שלא הייתה כל התרעה ולא נעשתה שום פריסת כוחות לאחר גירוש הרוכלים. מפקדת המחסום גירשה את הרוכלים עד הקו שנתחם ע"י פח-צפרדע-ירוק.מאחר ושיחותינו למת"ק (שנציגו צפה באדישות בכל האירוע) ולדובר צה"ל לא זכו להצלחה ולביטול הגזירה, היינו מבקשות מחברת פינוי האשפה להציב את הפח קרוב יותר לאזור המחסום כך לפחות ינצלו מספר מטרים מרוע הגזירה. 18:45 - 19:45 - שועפאת:חלקנו נוסעות יחד עם מיכל ברקת מפסגת זאב לבקר את מחסיין נאתשה ואת תושבי שועפאת באוהל המחאה כנגד החומה.תושבי שועפאת וראס-חמיס מלוכדים ופועלים כנגד החומה שמאיימת על עתידם. לנו מראים פליירים אותם מחלקים לתושבי פסגת זאב, סרטים לבנים (המסמלים יוני שלום לבנות) להזדהות עם המאבק וכובעים. תחת האוהל אנחנו רואות הצגה (וזוכות לתרגום סימולטאני) העוסקת בחיי הפליטים שנושאים צרור מפתחות לכל בתיהם שנכבשו. בזמן שהותינו שם מתקשרת איה קניוק ומספרת על הכאה של אדם בקלנדיה ויריות שנורו באוויר.