ירושלים

קלנדיה וא-רם 19 ביולי, בוקר צופות: ענת ט., תמר ל., מיה ב. (מדווחת) 6:45 – אנו רואות את המחסום היומי על הכביש מעטרות לכביש 443. אנו עוצרות לבדוק מדוע יש תור כזה ארוך. קצין משמר הגבול מנומס ביותר אומר כי זוהי הבדיקה היחידה לפני ירושלים מכיוון האיזור הצפוני ושהתור הוא כזה רק במהלך שעות העומס, בין 6-9 בבוקר. התור נע מהר ואין מעוכבים. בקלנדיה יש הרבה חיילים ויחסית מעט פלשתינים אשר חוצים את המחסום. אין מעוכבים והתור נע מהר גם כאן. חופשת הקיץ של הילדים מפחיתה את כמות האנשים העוברים במחסום.בניית מחסום הגבול הגדול שיסגור את החומה באיזור זה מתקדמת במהירות.אנו עוברות לא-רם, כבר כמעט 8 בבוקר ובקושי מישהו עובר במחסום. האם מרבית האנשים שאין להם אישורי מעבר ויתרו?אנו מחליטות לגשת לשועפאת, שם אנו פוגשות את עדאל, איש צעיר העומד בראש מועצת תושבים. הוא מוסר לנו כי 130 בתים קיבלו צוי הריסה ו-40 דונם אדמה הופקעו ע"י הממשלה כדי לבנות את החומה ועוד מחסום גדול בכניסה לכפר. מתוך 55000 בעלי תעודות זהות כחולות, שהם תושבי ירושלים, 4,000 חיים בשועפאת, ועובדים, לומדים או מנהלים עסקים בתוך ירושלים.הם פנו לבית המשפט העליון אך אינם מצפים להרבה. אנשים אלו מנסים עתה למצוא מקומות מגורים באיזורים שנשארים חלק מירושלים, מאחר ואין להם אמון בהבטחות הממשלה. נאמר לנו כי מחירי הדירות בשועפאת ירדו מאוד מאוד.נשארנו עם הרגשות של אמפתיה, עצב וייאוש.