מת"ק בית אל

מת"ק בית אל, רביעי 24.8.05 אחה"צ אלי ל'ק', חנה ט', תמי ב' (מדווחת) נסענו היום למת"ק בית אל, שלא ביקרנו בו מזמן. הגענו במכוניתנו דרך כבישי היהודים. בתחילה סירבו לתת לנו להיכנס. ניסינו את חוסם קבלאן, הרמת"ק, ואת סגנו, עדל, ללא הצלחה. לא הרפינו, עד שלבסוף הגיע רס"ן בשם משה, קצין הקישור של המת"ק, והציע להוביל אותנו לסיור. זה לא מנוהגנו, אבל חשבנו שאם זו הדרך להיכנס - ניכנס אתו. נחסוך את דברי ההלל והקלס של רס"ן משה - על ההומניות ("אצלנו האדם עומד במרכז"), על ההקרבה, על היעילות, ועל הסדר הטוב שהמת"ק ואנשיו משרים סוף סוף במקום הפרוע הזה ("אם הם לא יודעים לעשות את הסדר, אנחנו נעשה"). נביא את העובדות החשובות שראינו ולמדנו:המת"ק החדש נחנך ביוני 2005 והוא משמש לדברי משה כ-370,000 בני אדם מהאזור שבין ירושלים ורמאללה. אתמול, יום עמוס במיוחד, הגיעו 275. ימי הקבלה הם לפי אזורים.הכניסה למת"ק היא דרך מערכת של קרוסלות, אבל ראשית קוראים באינטרקום לקול שנותן הוראות ("מגנטי, תעל!"). אחר כך מוסרים את תעודת הזהות, ואז נקראים ברמקול שוב לעוד דלפק - זכוכית משוריינת במסגרת פלדה עבה ופאנל של כחמישים סנטימטר שמפריד בין הפונה לחייל מאחורי הזכוכית, ומגיעים לעוד חלון כזה. בהינתן האות ברמקול נכנסים, דרך עוד קרוסלה, לאולם ההמתנה. זה מבנה של ממש, עם מזגנים וכסאות מרופדים. הומני. באולם ארבעה תאים, מעין קיטונים שיש בהם מכשיר זיהוי ביומטרי (זיהוי טביעת אצבע, זיהוי כף יד, זיהוי אישון ומצלמה) - הנידון מסתובב, פניו אל המכשיר, ועובר את הבדיקה לפי הוראות הרמקול.הכרטיס המגנטי, נזכיר, הוא תנאי מקדים לאישור כניסה לישראל לצרכי תעסוקה (המת"ק כאן רק מתווך, לשכת התעסוקה היא המחליטה) ולקבלת היתרי כניסה לישראל למשך יותר משבוע. הכרטיס "מרוענן" מדי שנתיים, כלומר כשרות בעליו נבדקת מחדש. סוגי היתרים שמהת"ק מספק: היתרים רפואיים (לצרכי טיפול בבתי חולים, טיפולי חירום וביקורי חולים), איחוד משפחות (כידוע ההליך הזה מוקפא בהחלטת ממשלה אך הליכים שכבר החלו נמשכים. כאן החלטה נתונה בידי משרד הפנים), היתרי כניסה בחגים נוצריים ומוסלמיים, היתרי סוחר (הגדרת הסוחר: בן 28 ויותר, נשוי ואב לילד. אלה היתרים לשהות יומית בישראל עד חצות, הניתנים לשלושה חודשים), היתרים לצרכים משפטיים ועוד.במת"ק יש נציגי שב"כ ונציג משטרה, לטיפול במנועי משטרה, מתן תעודות יושר ופעולות צדקה. שאלנו על מדיניות ההיתרים עם פתיחת המחסום החדש. משה אמר שאינו יודע, ואולי לא רצה להגיד. עוטף ירושלים, שאינו מטפל בשלב זה באוכלוסיה אזרחית, יטפל עם פתיחת המחסום בתושבי מה שמכונה "סמוכי גדר": עיזרייה, אבו דיס וא-זעים במחסום עיזרייה ההולך ונבנה, ותושבי א-ראם, בית חנינה, דחיית אל בריד, כופר עקב, סמירמיס ומובלעת ביר נבאללה בקלנדיה. תושבי יתר ישובי צפון ירושלים-רמאללה יטופלו במת"ק בית אל. איך מגיעים? במונית פלסטינית מהמחסום או במכונית בכבישי היהודים. נוסעים בכביש 60 צפונה, פונים לכיוון בית אל, בכניסה לישוב פונים שמאלה לשדרות לוז (מימין בניין של מפעל הפיס) וממשיכים ישר עד לשער ירוק. מודיעים לשומר בשער שפנינו לפגישה במת"ק. חוצים את השער, פונים ימינה ואז, מיד אחרי תחנת הדלק הנטושה, פונים שמאלה (לכיוון רמאללה), מרחק כמה עשרות מטרים עד למת"ק משמאל. הערה בענין החומה: בשבוע שעבר סיירנו בקטע החומה ממזרח לדחיה, בגבול דחיה וא-ראם. הבחנו שהחומה מתעקלת שם מערבה יוצרת מובלעת שאיננה מופיעה במפות - גם לא אלה של אוצ'ה ובצלם, המבוססות בין היתר על מפות משרד הבטחון. רק בדיעבד הבנו מה ראינו: החומה נכנסת פנימה, נצמדת ממש לבתי השכונות א-ראם ודחיה, בגבול שטחן המוניציפלי, מנצלת כל סנטמטר פנוי (מתושבים) של אדמה. זו לא רק גזילת אדמה אלא אלא גם גניבת דעת, כי הכניסה הזו אינה מופיעה במפות. נברר את העניין.