ירושלים
אבו-דיס והקונטיינר, יום ראשון, 2.10.05, בוקר משקיפות: יהודית א., אילית ר., (מדווחת) 7:00ליד תחנת הדלק מספר אוטובוסים וטרנזיטים מחכים לנוסעים שאינם. נסענו לאורך החומה. ליד הפתח בין תחנת הדלק לבין המלון, עכבו שוטרי מג"ב אדם, החזירו לו את התעודה והורו לו לחזור בין הבטונדות לבין גדר התיל חזרה לאבו-דיס. הוא מצליח לטפס, לא בקלות. המשכנו אחרי המלון, שגם בו לא ראינו נפש חיה, עד סוף הכביש הסלול. מהכביש מסתעפת דרך עפר קצרה המובילה למגדל שמירה.ליד הפתח החדש עומדים שוטרי מג"ב ובודקים תעודות וכן ליד פתח הכנסייה. ירדנו לאתר הבניה של ה"טרמינל" החדש ("מעבר הזיתים", בלשון נקייה). הגינון בעיצומו. השומרים במקום לא ידעו מתי הוא יפתח. נסענו משם לכיוון אל-עזריה לאורך החומה שבה עדיין יש חלק פתוח ולידו בטונדות אקרשטיין המונחות (בג"ץ?). הפתח מאפשר מעבר חופשי לשטח הכנסייה. 8:00באל-עזריה פקק תנועה דו-כיווני ענקי שגם אנחנו חכינו בו. אחרי שהשתחרר הלחץ לכיוון ירושלים, התפוגג הפקק והמשכנו בדרך הישנה לקונטיינר. עלינו בדרך שלאחרונה הייתה דרך עפר וחסומה. כיום היא מכוסה באספלט ועדיין לא חסומה. הגענו לשער הצהוב וחנינו שם. התנועה מתנהלת לשני הכיוונים ללא עיכובים. בצד מעוכבת מכונית של ועדת הבחירות הפלסטינית (CEC) בדרכה לרמאללה. אנחנו משוחחים עם הנהג ושוטר מג"ב מנסה, ללא הצלחה, להרחיק אותנו משם. היא מעוכבת בגלל משפחה עם תינוק בעלי דרכונים של ארה"ב וויזות שאינן בתוקף. הם אינם מורשים לעבור, נשלחים חזרה לבית לחם והמכונית ממשיכה בלעדיהם. אנחנו מעירות לשוטר ש"עופו מפה" היא לא בדיוק שפה מקובלת. 9:05בדרכנו חזרה אין יותר נוכחות צבא באל-עזרייה. התנועה זורמת.המסע הפתלתל לאורך החומה הוא ניסיון מבלבל לחלוטין.