חווארה, בית פוריק
חווארה ובית פוריק, יום חמישי 6 באוקטובר 2005 (בוקר) משקיפות: חוה ה' וחנה ב' (מדווחת) מתח רב במחסום. החיילים כולם עם נשק שלוף מוכן לירי. ההרגשה היא כי כל ארוע, ולו המשני והקטן ביותר יגרום להתפוצצות. ההתנהלות איטית ביותר, הכל נבדקים ביסודיות רבה, אחד אחרי השני. מעבר האוטובוסים והמוניות איטי מתמיד וההצדקה לכל זה - "מצידי שיהיה עומס ושהפלשתינים יסבלו – העיקר שהחיילים שלי יהיו מוגנים" – דברי מפקד המחסום.כביש 60: מירושלים לחווארה 5 מחסומים. שניים קבועים – חיזמה ותפוח ושלושה מחסומי "פתע" שכידוע אינם מפתיעים איש - בשער בנימין, בכניסה למזרעה א-שרקיה ובכניסה לתורמוס עיא. חווארה 07:00 – מעט חיילים במחסום ותנועת הולכי הרגל עדיין דלילה. בדיקת המכוניות איטית מאד והתור מתמשך כנחש עקלקל. הקול היחיד הנשמע, ללא הפסקה, הוא של חיילת הצועקת תעאל תעאל. קרוסלה אחת בלבד מופעלת ידנית ע"י חייל שעליו מחפה חייל אחר שנשקו מכוון ישר לפני העוברים. משום מה לא כל העוברים דוברי עברית שוטפת – חוצפה שכזו – ולכן נדרשות צעקות על מנת להבהיר את "משמעות הנקרא".07:20 – בתור האוטובוסים והמוניות קצב הצב נמשך. חיילת וחייל מורידים את כל הנוסעים מן המכונית, אוספים את תעודות הזהות ובודקים את כולן לפי רשימה "מקוצרת" הנמצאת בידם. תוך כדי כך מתנהל פלירט צחקני בין השניים וקריאות רמות לעבר החיילים שבצד השני של הכביש. בצד עומדת מונית מעוכבת. הנהג יושב במכונית ומפגין אדישות. הוא רגיל לעיכוב. בכל פעם טוענים החיילים כי התעודות שלו מזויפות. החיילים מעבירים את התעודה מיד ליד, מפנים אותה לשמש להיטיב לראות ולבסוף מביאים זכוכית מגדלת. הפסיקה "התעודה מזויפת". מזמינים את המשטרה הכחולה. כאשר השוטרים מגיעים מתחיל שוב תהליך ארוך של דיון מעמיק בטיב התעודה. הנהג נדרש לבדיקה גופנית, שנערכת מאחורי ג'יפ המשטרה הכחולה וכוללת הורדת מכנסיים. עכשיו הוא מתבקש לעלות למכונית המשטרה ונלקח לחקירה למת"ק. כרבע שעה לאחר מכן הוא חוזר, כאשר התעודה בידו – וההר הוליד עכבר. בקשנו לקחת את מספר הטלפון של הנהג וזכינו למקלחת רותחין חצופה ואגרסיבית מן השוטר. למי שרובה בידו ומדים לגופו הוא בעל השררה והכח – ומי אנחנו בכלל - סתם אזרחיות פשוטות ללא מדים וללא רובה אבל בכל זאת לקחנו את מספר הטלפון ואת שמו.07:30 – הדוחק והצפיפות מתגברים מאד. כולם נדרשים לעמוד בשקט בתור ישר. עכשיו הפעילו מחשב נוסף ותיגברו את עמדת הביקורת. החפצים נבדקים על הריצפה אבל הקצב איטי – לאט לאט וביסודיות "כי כולנו סובלים מטראומה – ניסו לדקור פה חיילת והיא פצועה קשה". מי מסלף עובדות? בעתון וברדיו צוין כי החיילת נשרטה קלות. הנשים עוברות בדרך כלל ללא בדיקה. אולם כאשר מגיעה אשה רעולת פנים היא נדרשת לפתוח את הרעלה ולהרים את השרוולים. כאשר האשה מתלוננת עונה לה החיילת "לא איכפת לי, אל תוציאי סכינים".מאחורי הקרוסלות נוצר מתח. אנשים צועקים ומתפתח ריב בין הממתינים בתור. החיילים מתפרצים עליהם "אוסקוט אוסקוט". יחד עם זאת מתפתח "שוק בדיחות" ע"ח הפלשתינים – וקריאות היאלה והתעאל מפריעות "את מנוחת השכנים".השיחות עם הקצינים במקום העלו חרס. "אין כח אדם" "יש סכינאים" וכדומה. גם הטלפונים לחטיבה, לפיקוד ולאיו"ש לא שינו את המצב. לבסוף הבנו כי "ככה זה יהיה עכשיו" – נקמנות וענישה קולקטיבית. אחה"צ ראינו כותרת שמנה ב"ידיעות אחרונות" שמחסומים פנימיים יוסרו, הקלות משמעותיות לפלשתינים וכד' – חשבנו שאולי טעינו בדרך ואנחנו בכתובת הלא נכונה.....עד שעזבנו ב 10:30 לא השתנה דבר. זרם הולכי הרגל לא נחלש, תור המכוניות המשיך להזדחל בקצב של אטובוס כל חצי שעה עד 40 דקות. יאוש! בית פוריק: 10:45 המחסום שפעם המה אדם עכשיו שומם. מעט מאד הולכי רגל ורק שתי מכוניות. יתכן והשעה המאוחרת היא הסיבה לכך – או שמא כולם התיאשו. עזבנו כעבור רבע שעה.בחזרה על כביש 60 – שוב ושוב מחסומי פתע – אבל אין כמעט תנועה. גם בתפוח ריק.