בית איבא

בית איבא, יום ג', 11.10.05, בוקר צופות: רותי כ',שלומית ס', מיה ס', אלינוער (מדווחת) 07:15-10:00 בוקר של חינוך מחדש, הצקות, השפלות, שקרים וכסת"ח.האירועים: 1. בשבע ורבע הגענו לבית איבא מג'ובארה ומצאנו שמונה מעוכבים, לדבריהם זה חצי שעה, שישה נהגי מוניות ושניים שתעודותיהם נבדקו והם שוחררו מהר יחסית. ברור שעיכוב נהגי מוניות הוא לצורך ענישה, ועל כך קיים איסור, אז כמו שדיווחנו בשבוע שעבר חיילי המחסום מצאו תחבולה: זה לא עונש אלא "בדיקת תעודות". בשבוע שעבר התלווה ההסבר בצחוק ובקריצות. גם לאחר שהגיע נציג המת"ק נ' לא קורה שום דבר טוב. הפטנט הזה הוא ככל הנראה המצאת המ"פ, כך הבנו מדברי החיילים גם השבוע וגם בשבוע שעבר. מפקד המחסום טוען שאחד הנהגים ניסה לתקוף חייל "כזה קטן" (מצביע על גובה של ילד בן שש). החייל אכן קטן, ומאחר שהדבר קרה לפני שהגענו למחסום לא ברור לנו מה קרה שם באמת."בדיקת התעודות" תימשך שעות, וכשעזבנו שוחרר רק אחד מהמעוכבים "כי המחשבים לא פועלים". אחד הנהגים אומר לנו שהוא חולה סוכרת וצריך להשתין, ונאמר לו שאין מי שילווה אותו. 2. בינתיים בודקים החיילים את העוברים בדיקה אקראית, ואנו עדות למה שתיארו גם חברות אחרות ושמזמן לא היינו עדות לו: החייל המומחה בודק את מחברות הסטודנטים ומצא מציאה: חומר הסתה. בפתח המחברת של סטודנט צעיר מאוד מודבקת תמונה, והחייל מורה לבחור לתלוש אותה ולקרוע לחתיכות, וזורק לסל. מה יש שם? "כתוב אקדחים ורובים", אומר החייל. מאוחר יותר ביקשנו וקיבלנו את קרעי "חומר ההסתה": תמונה של רוכב על סוס בגבו אלינו כמו קאובוי מול השקיעה, ירושלים ברקע. בדקנו עם אחד הפלסטינים וגם עם נ' המת"ק. לא כדורים, לא אקדחים, אלא כתובת שאומרת "אל קודס, אנחנו באים אלייך" וכן "לא אללה אילא אללה". 3. חייל מסיים משמרת, פונה אל המעוכבים ואומר בהתגרות: "אני הולך הביתה ואתם נשארים".4. תנועת כלי הרכב חלשה, אבל מתעכבת לזמן מה כשהאמר חוסם את הכביש. כשהתנועה מתחדשת מעז נהג מונית להתגלגל קדימה לאט, החיילים צועקים עליו שלא סימנו לו לעבור, והוא נשלח בצעקות לסוף התור כעונש, ובסופו של דבר גם נבדק (ברור שכעונש) כל בורג בארגז הכלים שלו. טלפונים למוקד ההומניטרי ולדובר החטיבה הניבו את התוצאות הבאות: מטעם החטיבה נשלח סגן, ככל הנראה הסמ"פ (המ"פ נעדר), ששומע את החיילים, שומע אותנו בסבלנות, ומבטיח לבדוק. לגבי בעל השלפוחית הלוחצת, אומר הקצין, הוא ויתר על השירות. מעוכב אחר עולה להשתין בחברת שני חיילים חמושים. מהמוקד ההומניטרי חוזרת אלינו פ' עם המידע השקרי שנמסר לה: בעניין המעוכבים, מחכים למשטרה. לא אמת: גם מפקד המחסום, גם הסֶגֶן שנשלח אומרים שמחכים לבדיקת תעודותיהם (שזה כאמור שקר בפני עצמו). עברו למעלה משעתיים מתחילת העיכוב ושום משטרה לא הגיעה ולא היתה אמורה להגיע. באשר ל"חומר ההסתה", נמסר לה שזה היה פוסטר עם תמונת חייל הרוג וכתובת "אקדחים וכדורים". כך אומר לנו גם ג' מדובר החטיבה. אני מסבירה לו שנכחנו במקום, שהתמונה הקרועה (הקטנה, לא פוסטר) ברשותנו, ושמאכילים אותו לוקשים. הוא יברר. הוא יבדוק. מדכא, השקרים שמקורם בצבא (בכל הדרגים) - מדברים גדולים (כמו שדיווחו חברותינו מחווארה) ועד לפרטים הקטנים.