נבי יונס, בית אומר, ירושלים, חברון

בית לחם וסביבתה, יום ב' 10.10.05 , בוקר משקיפות: חיה א., מלכה א. 07:00 בצומת גילה יש נוכחות צבאית במחסום ארעי. 07:10 בצומת בית ג'אלה המחסום על הכביש איננו מאוייש והתנועה חופשית בשני הכיוונים. 07:20במחסום אל חאדר תנועת המוניות הפלשתיניות מעטה. אין נוכחות צבאית ולא משטרתית. גם העוברים במחסום ברגל מעטים, ונראה שבגלל צום הרמאדן נעלמו גם אלה שחיפשו פרנסה ממכירת כעכים וקפה. פונה אלינו אדם,מנוע משטרה, שאשתו וילדו הפעוט חיים בעכו, מבקש לראותם ואיננו מקבל אישור. חיה מפנה אותו לטלפון ל"מוקד להגנת הפרט, ל"אל חאק" ולעו"ד סיינט איוו שיכול לעזור ב"איחוד משפחות" אולי אחד מהם יעזור. 08:00 בנסיעה דרומה לצומת נבי יונס, ליד מחנה הפליטים אל ערוב, חונה מכונית צבאית . 08:10 אנו חולפות על פני אל חווארה, בית אומר וחוזרות צפונה בצומת נבי יונס-סעיר- חלחול, בדרך למת"ק עציון. 09:45 מעט אנשים, יחסית , נמצאים שם . חלקם זקוק לאישור מקצין המשטרה אלא שאשנב המשטרה סגור ואנשים אינם יודעיט מדוע ומתי ייפתח. חיה מצליחה לברר ולהודיע לאנשים שקצין המשטרה יגיע בחצי היום, ב-12:00 ...היא מבררת עבורם, שגם מחר יהיה אשנב המ' פתוח רק מ-12:00 ומיד נמצא אדם הרושם מפיה את ההודעה בערבית. צעיר הזקוק לטיפול בעיניו במרפאה בירושלים, לא קיבל אישור מעבר, למרות שהצטייד במכתב הזמנה מהמרפאה. אני מתייעצת עם דליה באסה בטלפון הנייד ומוסרת לצעיר מידע, שיוכל לקבל טיפול בחברון, בסניף של ביה"ח סיינט ג'והן, בחברון. האנשים אומרים שאין "סיינט ג'והן" בחברון ואני מוסרת להם שמעתה-יש. הצעיר החולה נראה לי במצוקה. שוב יצטרך לבזכז כוחות , נסיעות, כסף וזמן וחיפוש כתוכת חדשה, ושיחות טלפון עד שימצא ויקבל טיפול. 10:45 אנו נוסעות מהמת"ק לעבר מחסום בית לחם. "במחסום המנהרות" שאלנו חיילים על הסגר. חייל הזהיר חיילת, אל תעני אסור לדבר “ אתם!". לשאלת חיה אם אזניה שמעו נכון אישר החייל -"קיבלנו הוראה לא לדבר עם נשות מחסוםווטש ." רק מפקד