חברון, ירושלים
בית לחם וסביבתה, יום ג' 11.10.05, אחה"צ משקיפות: רות א. אילנה ד. (מדווחת) יצאנו לבדוק דרך חדשה, אותה ראינו מהר ציון. זוהי דרך סלולה בגיא בן הינום, החסומה כרגע בסלעים אך נראה שהיא מיועדת לשרת את המתנחלים החדשים בסילוואן.בכניסה לכביש המנהרות פגשנו מחסום פתע ובו חיילי מילואים, לא היו מעוכבים
רק קבוצה של פלשתינאים שציפו להסעה. לקחנו אתנו אישה עמוסה בשקים כבדים שבקשה להסיעה עד צומת אפרת. האישה לא פסקה להלל אותנו ולהודות לנו (הכרת התודה העצומה הזאת הייתה ממש מביכה) במת"ק עציון עמדה קבוצה גדולה למדי שחכתה לפעולה תקינה של המחשבים. מאהר (איש המשטרה) שוב לא היה שם ולא הייתה כל הודעה על העדרו. ניסינו, ללא הצלחה, להשיגו בטלפון בכדי לברר האם מת"ק חברון אמנם סגור לארבעה חודשים. נאמר לנו שאזהאר נמצא בחופשה, מישהו אמר שהוא בבית חולים, מישהו אחר אמר שבכלל עזב.פגשנו כומר בן כ-50 הגר בבית לחם ומשרת כבר 15 שנים כמנהיג קהילה בכנסיה ביפו, עליו לחדש את רישיונו כל שבועיים. אסור לו להישאר ללון ביפו, אסור לו לנסוע עם רכבו לשם, כמובן שאין לו רשות לנהוג ברכב ישראלי ועליו לחזור לביתו כל ערב עד לשעה 7. כל אלה מכבידים עליו במילוי תפקידו ובעיקר בביקורים אצל בני עדתו הגרים ברמלה או בלוד והזקוקים לעזרתו. המעניין הוא שהראה לנו תעודה שהונפקה על ידי משרד הפנים בה כתוב שהוא "אישיות רמת מעלה", תעודה שאיה עוזרת לו במעבר המחסומים.אדם אחר, הגר בבית צחור ועובד בכנסיה הפרנציסקאנית בבית לחם מזה 10 שנים, זקוק לרישיון כניסה לירושלים בשל היותו האחראי בכנסיה לקנייה של תשמישי קדושה. האיש הגיש בקשה לרישיון לפני שבועיים אך היום שילחו אותו לדרכו בלא רישיון. רק אחרי פנייה שלנו, נאמר לו שעליו להביא מהכנסיה בקשה נוספת לרישיון, זו הקודמת אבדה (אחד הנוכחים במת"ק העיר כי בודאי זרקו את הבקשה לפח)התייעצנו בטלפון עם מוטי, שלא היה במקום אבל הבטיח לעזור. הוא הציע שהאיש יבוא למת"ק, עם בקשה חדשה של הכנסיה, ביום ראשון הקרוב בשעה 3. אשר לשאר האנשים שחיכו בתור, אמר מוטי שעד השעה 5.30 (שעת סגירת המת"ק) כל הפניות תטופלנה. העובדה שסיום הצום היה בערך באותה השעה ושאנשים מבקשים להגיע הביתה מוקדם יותר, לא מעניינת אף אחד. עזבנו לכמה דקות בכדי להביא לאבו נסים בבית עומר את הדו"חות שחיה העבירה. ביניהם היה אחד שהחתימה עליו הייתה מזויפת. אבו נסים מכיר את התופעה שיש אנשים המקבלים כסף בכדי לשלם דו"חות ולוקחים אותו לעצמם. אבו נסים היה במצב רוח טוב, חייכן ורגוע, כשהערנו שמרשים שהוא מכיר באופן אישי את כל בעלי הדו"חות, סיפר לנו שהיה נהג (גם של אוטובוס) במשך ארבעים שנה ומכאן הוא מכיר את כולם.כשחזרנו למת"ק כבר לא חיכה בו אף אחד.לא הייתה נוכחות צבאית בצומת עציון ובאל חאדר, לא היה תור של מכוניות בכניסה למנהרות ומחסום הפתע נעלם. נראה שבאזור זה אמנם הצליחו מרבית הפלשתינאים להגיע הביתה בזמן לשבירת הצום.שמענו שהצבא הרס את הכביש הבלתי חוקי שהוביל למסגד בוולאג'ה.