ירושלים
ענתה, א-רם, קלנדיה,יום ה' 27.10.2005, בוקרנוכחות: רות א., אביבה ו., רמה י. (מדווחת) ענתה. שבע נשים מעוכבות – הן ניסו להגיע לירושלים ללא האישורים הדרושים. לדבריהן, הן נמצאות שם כבר למעלה משעה. בתוך דקות התעודות הוחזרו להן והן נשלחו כלעומת שבאו. תור המכוניות היה ארוך ורעשני, כרגיל. א-רם. הרבה ילדים חיכו בצדו הדרומי של המחסום להסעות לבתי הספר. חייל רשם את פרטיהן של כל תעודות הזהות של הולכי הרגל. קלנדיה. בדרך למחסום קלנדיה נתקענו בפקק תנועה למשך קרוב לחמישים דקות. רק כשהגענו ל"כיכר", דרומית למחסום, ראינו שהכביש מערבה, לעטרות, נחסם לגמרי לתנועה, והאפשרות היחידה היתה להקיף את הכיכר ולהיכנס לכביש המוליך דרומה, מצדו המערבי של הקיר. כלי רכב כבדים לא יכלו להשלים את הסיבוב החד ונתקעו בלי יכולת לתמרן, והמהומה היתה גדולה. וכך, בלית ברירה מצאנו את עצמנו חוזרות דרומה, ואז – הפתעה: מימין לחומה יש מגרש חניה חדש, סלול ומסודר. במחסום עצמו הכל כרגיל -- הזוהמה הרגילה, הצחנה הרגילה, כלים כבדים ממשיכים להרוס ולהחריב כל פיסת קרקע שעוד נותרה, רעש ואבק. המעבר במחסום היה יעיל. פלסטיני פנה אלינו ושאל אם יש לנו מושג מה קורה ומה יהיה כשהעבודות יסתיימו. הוא הוסיף שהתחושה בקרב הציבור הפלסטיני היא כמו של כבשים שמובלות לשחיטה. הוא הוסיף שביום כיפור לפנות ערב המונים חיכו זמן רב לחזור הביתה, והחיילים לא נקפו אצבע כדי לזרז את המעבר. לדעתו, לו נשות מחסום-ווץ' היו נוכחות, החיילים היו נוהגים אחרת.בדרך למכונית ראינו מאבטחים שגירשו רוכלים. שאלנו אותם אם יש להם הסמכות לעשות זאת, והם התעלמו מאיתנו בגסות. פנינו לסרן שעמד שם, והוא ענה שלא, אין להם הסמכות, אבל נראה שעומדים לעבוד בדיוק במקום שבו נמצאו הרוכלים... נניח.