ירושלים

בית לחם וסביבתה, יום ב' 28.11.05 , בוקר .משקיפות: חיה א., עדה ג., מלכה א. ( מדווחת). 07:12 יום נאה. במחסום בית ג'אלה : התנועה דלילה.אין חיילים .07:30 אל חאדר: המון מוניות והולכי רגל, ביניהם תלמידים המטפסים בגבעה בדרכם לבתי הספר א'. עיסא... בן 53, אב לאחד עשר, נעצר עם בנו ביום הראשון לעבודתם בישראל, לפרנסת משפחתם\ כי לא היה להם " אישור כניסה". ( ראו, אמנת ז'נבה הרביעית, הזכות לפרנסה, סעיף 39 .) ב'. פתחו תיקים, לו ולבנו אך לא אמרו לעיסא מהו מס' התיק. חיה ועדה מסייעות לו ולעוד אנשים. 08:15 ג'יפ צבאי ושני חיילים חוסמים את יציאתנו לכביש הראשי דרומה. מאחורינו, במפרץ המחסום מצטופפות עשרות מוניות טרנזיט שהתמלאו בנוסעים. אנו מוצאים את עצמנו כלואים איתם בין תילי עפר המחסום לבין החיילים, המונעים את יציאתנו. הכביש לדרום ריק לגמרי ורק התנועה לירושלים זורמת במהירות, ומדוע אין מווסתים אותה ומאפשרים גם לחלק מאיתנו לזוז. 08:25 עדה יוצאת מהאוטו ושואלת, למה חוסמים אותנו ? איש הצבא אומר לה, " נראה לי שאת מתבלבלת". מאחור כולם צופרים . לקורא אפשרות לפרש את דבר החייל ואת משמעות הצפירות. מתח מוחש מסביב. עוד ג'יפ צבאי משוריין מגיע . עכשיו עומדים שם כבר ששה חיילים עם נשקם- עדה וחיה יוצאות ומוחות באזני החיילים ושואלות ,למה? חייל או קצין עונה, שוב, תשובה שאפשר לפרשה לכמה פנים,-" בשביל שלא יהיו תאונות". 08:35 נראה שרצו ש"נסתלק להם מהעיניים" והם מאפשרים לנו לצאת לחופשי . רק מונית זריזה אחת מצליחה להסתנן אתנו ושוב נחסמה דרכם של מאות בני אדם. המעמד סמלי ל "מצבו של האדם__".08:40 אנו עוברות על פני 'שלטי היישובים' נווה דניאל, מגדל עוז, אפרתה ואין אחרינו ולו מכונית אחת מאז צאתנו מאל חאדר, מה שאומר שהאנשים באל חאדר עדיין עצורים. צומת עציון שמם. בקצה מחנה הפליטים, אל ערוב, אין צבא ולא משטרה. מול ה'חווה החקלאית' נראים עומדים כמה עשרות תלמידי תיכון, כאותם שראינו לפני כמה שבועות לא רחוק משם, עצורים ע"י חיילינו, רטובים, בקור, בבגדים קלים, חשופים לגשם בעונש קולקטיבי. 08:45 מחסום בית אומר : ריק . כמה אנשים מבקשים עזרה. אדם נזקק לטיפול רפואי במרפאת עיניים בירושלים נתקל בבעיות .חיה מפנה אותו לדליה באסה ..תושבת ירדן באה לפני שלושה חודשים לביקור ב'שטחים' עם שני פעוטות . לדבריה, לפני כמה שבועות, משרצתה לחזור לירדן לא קיבלה אישור יציאה. חיה מטפלת בעניינה. 09:00 מוסטפה מציג נייר בקשה לאישור כניסה לישראל ומראה שהנייר הוחזר לו, עם סירוב, ללא ציון תאריך היום. המידע החסר הזה עלול לגרום לו צרות . 09:50 חלחול : בכניסה מדרומית אין צבא והתנועה דלילה.10:00 אנו חוזרות ועוברות שוב בבית אומר בדרכנו למשרד התאום והקישור . 10:10 מת"ק עציון: אדם אחד מספר שפגעו בכבודו. באחד המחסומים עצר אותו חייל ופקד עליו לפתוח את הבגאז'. בגלל מוגבלותו הפיזית תנועותיו היו איטיות מדי לטעמו של החייל והוא האיץ באיש בגערה, "תפתח ת'בגאז' יא מאניאק ! " על פי אמנת ז'נבה הרכיעית זכאים תושבי השטחים ..."ליחס של דרך ארץ לגופם, לכבודם(...)" שם,סעיף 27. זייד, מאבו דיס ,אב לשלושה עשר ילדים הוא בעל חנות בירושלים מזה שנים רבות. יש לו כ' מגנטי ותמיד חידשו לו את האישור להיכנס לירושלים. א'- באמצע אוקטובר השנה סרבו ולא חידשו לו את האישור.ומאז אינו יכול להתפרנס ולהביא אוכל הביתה. ב'- דוחים אותו בלך ושוב ואומרים לו, לדבריו,"- לך לאבו דיס !" הוא בא לאבו דיס ושם אומרים, "- לך למת"ק עציון" . החברות מעודדות אותו לשוב לאשנב ולשאול 1 . אם יש לו 'מניעה' 2 . אם פתחו לו תיק. 3. אם פתחו תיק_ שירשמו לו את מספרו של התיק. שוב אנו רואות שאי מסירת מידע מדוייק גורמת צער פיזי, צער נפשי עקב זלזול ואיבוד פרנסה . עלי,בן 41 . פתחו לו תיק במשטרה אך לא כתבו לו את מספר התיק.נאג'י, מבית לחם, אב לעשרה. כרטיס מגנטי יש לו. רוצה לעבוד בבנין. זקוק לאישור ואינו מקבל. שוב, אדם שיש לו, על פי אמנת ז'נבה, "זכות לפרנסה": "מוגנים, שאיבדו עקב המלחמה, את פרנסתם, תינתן להם הזדמנות למצוא עבודה בשכר"(...) אם מנוע אדם כזה, מטעמי ביטחון, מלמצוא עבודה בשכר(...)ידאג אותו בעל הסכסוך לכלכלתו ולכלכלת התלוים בו..."( סעיף 39 ).אחד, מנוע שב"כ, מקבל מאיתנו מספר טלפון, שאולי יעזור לו. 11:30 אנו חוזרות לירושלים. באל חאדר כבר אין צבא .