עטרה, תפוח. חווארה

עטרה, תפוח וחווארה, שבת 24 בדצמבר 2005, בוקר משקיפות: חוה ה., ויוי צ. וחנה ב. (מדווחת).. קר, קר מאד. רחובות ירושלים ריקים – ורק אנחנו בדרכנו לעוד יום של כיבוש.החלטנו לעבור בעטרה וסורדא לאחר שלא ביקרנו במקום חודשים ארוכים. המעבר בעטרה שוטף ללא כל ביקורת. יתכן והחיילים ספונים במגדל השמירה – לא ראינו אותם. בביר זית פגשנו בביקורת של המשטרה הפלסטינית – לא היה ברור מה בדיוק בדקו. בררנו שאין כל עיכובים בסורדא והמשכנו לתפוח. תפוח מכוניות רבות ממתינות הן מדרום והן ממערב. בידול מוחלט על תושבי טולכרם ג'נין ושכם. התוצאה – העמקת הזעם והשנאה. פלסטיני מאסירה שמאליה סיפר כי יצא מביתו בחמש וחצי בבוקר ועכשיו ברבע לתשע בבוקר בתפוח הוא כבר עבר חמישה מחסומים – ומי יודע כמה נוספים מחכים לו עוד בדרכו לעבודה ברמאלה. צומת יצהר התעכבנו בחנות הקרמיקה הסמוכה למחסום "הפתע" המוצב שם דרך קבע. שמענו מפי אחיו של בעל החנות על הקשיים שנובעים מן הקירבה למחסום. השארנו בידיו את מספרי הטלפון שלנו והסכמנו כי נניח לו להחליט אם ומתי ירצה בעזרתנו. חווארה תנועה ערה של הולכי רגל – פחות מכוניות ממתינות למעבר. התנהלות החיילים סבירה והמעבר שוטף. חיילת אחת עליזה במיוחד – התרשמנו כי היא רווה נחת מיוחדת מן הכח שניתן בידיה – ממש כיף חיים!! איש נכה על קביים נאלץ לצאת ממכוניתו ולדדות בקושי רב אל ג'יפ שחנה ליד "הנקודה ההומניטרית" הוירטואלית על מנת להוכיח כי נירותיו וניירות מכוניתו אינם מזויפים. למה החיילים אינם יכולים לגשת אליו? לאלהי הכיבוש הפתרונות. היות ונתאפשר לו המעבר לא התערבנו. השיגרה... השיגרה.. איזה דכאון ! עד מתי?!