ג’בארה – ענבתא, יום ה’, 20.12.05, צהריםמשקיפות: רעיה י’, תמי כ’ (מדווחת)ג’בארהפסחנו הפעם על ארתאח היות וקבענו פגישה אצל המורה נדזימה [בשעה 14:00, בביתה].בדרכנו עצרנו אצל דינה ג. בגן- חיים והעמסנו פריטים שונים אותם הבאנו לביתו של אבו- חאתם [ג’בארה] לצורך הפצתם לנצרכים.14:00- ביקור אצל המורה נדזימה. שם פגשנו בכל בני המשפחה אותם לא ראינו כבר כשנה. בשיחה עם נדזימה היא העלתה את בעיית ההסעה של התלמידים מחזרה מבית- הספר לכפר. מסתבר שבבוקר יוצא האוטובוס במיישרין דרך “שער התלמידים” ולעומת זאת, בצהרים האוטובוס עושה דרכו בחזרה לכפר דרך הנתיב ‘הפלסטיני’ והמחסום בכניסה לג’בארה. מסלול זה נמשך כשעתיים היות ובדרכו ישנם 2 מחסומים והשלישי בכניסה לכפר. כמובן שהמצב הזה הוא בלתי נסבל. יותר מ-30 ילדים כלואים באוטובוס ונאלצים להיטלטל בדרך העפר המשובשת. הבטחנו לנדזימה לנסות ולשנות את המסלול.באותו ערב שלחתי אי- מייל למפקד חטיבת אפרים [אהרון חלִיוָה] ובקשתי את התערבותו. תוך 10 דקות נתקבלה תשובתו שנראה לו שניתן יהיה לפתור את הבעיה. נתבקשתי על ידו ליצור איתו קשר בתחילת השבוע הבא.14:40 – יצאנו את ג’בארה. במחסום עמדו 4 שב”חים אותם ראינו כבר שנכנסנו לכפר. מעבר לזה היה המחסום רגוע ללא תנועה מיוחדת. עצרנו גם ליד המנהרה ולא ראינו שם כל תנועה.ענבתא14:50 – המקום מדכא, מלא בוץ בקושי מעבר במסלול אחד וכמובן בצד ה”תלתלים” הידועים. החננו את המכונית וצעדנו לעבר המחסום שהיה מאויש ב- 3 חיילים. החיילים ניסו להזיז אותנו מהמקום בטוענה של “סיבות בטחוניות”. הסברנו להם שאנו אחראיות לשלומנו ואין בכוונתנו להפריע להם בעבודתם. יש לציין שהתנועה זרמה ולא היה צורך להחליף מוניות וללכת ברגל, פרט לשתי מכוניות שהמתינו לאישור של השב”כ. פיתחנו שיחה עם החיילים וציינו את העובדה שהמעבר באותו יום היה תקין בניגוד למה שהיה ערב מקודם.