א-ראם, קלנדיה

א-ראם, קלנדיה, יום חמישי, 5.1.2006, בוקר משקיפות: נטע ע', תמר א' (מדווחת) משמרת מ-6.55 עד 9.15שגרת הכיבוש6.55 – מחסום א-ראםמיניבוסים רבים מחכים לעוברים במחסום. תור של כעשרים כלי רכב. תנועת הולכי הרגל גוברת: תחילה ארבעה בתור, כעבור כמה דקות שמונה; תלמידים עוברים על הכביש.אנחנו מחליטות ללכת ברגל לקלנדיה ולחזור במונית. כמה מאות מטרים אחרי המחסום, בוואדי מצד שמאל של הכביש, עומד ג'יפ מג"ב בחיפוש אחרי שב"חים, תוך רגע הוא נעלם.אנחנו ממשיכות בצד הירושלמי של החומה, כלומר עטרות. הרבה בתים יפים, אך גם הרבה תריסים סגורים – רבים כנראה עזבו נוכח החומה שנבנתה מול חלונותיהם ודלתותיהם. החלק הראשון של הכביש במצב גרוע, הרבה חורים, אך מצפון התחילו לסלול אותו והגיעו בינתיים עד קצת דרומה מהכביש שמוביל שמאלה לביר נבאללה. מעט סיסמאות על החומה: "אל-קודס לנו", "גשרים, לא חומות". הבתים בצד השני יותר גבוהים מהחומה, רואים את שלטי הפרסום על הגגות. הפתח בחומה לכיוון א-ראם נסגר בגושי בטון נמוכים יותר משאר החומה, נותרו שני פתחים מספיק רחבים שאדם יכול לעבור. ליד החומה בונים מדרכה וליד הפתח הכמעט סגור מעגל תנועה לתנועה שלפחות כרגע לא קיימת. וגם השלט הנצחי: "עבודות החלפת קו מאסף ביוב בדרך רמאללה . אנו מתנצלים על אי הנוחות הזמנית". ומה עם אי הנוחות הלא כל כך זמנית של החומה ...?מגיע מאבטח של החומה במדים שחורים: אסור לצלם כאן, שטח צבאי. נטע עונה לו שזה שטח ציבורי, כביש בתוך ירושלים, וכאשר היא מסבירה לו בלעג בז'רגון מתנחלי ש"הכול שלנו" ולכן מותר לנו להיות כאן ולצלם, הוא מוותר לנו ורק מוסיף שאנחנו מסכנות כאן את עצמנו ושביטחוננו חשוב לו.בהמשך הכביש, בצד שמאל, נמצא מחנה מג"ב שאליו צריכים להגיע פלסטינים שהחרימו להם את המכונית. עדיין אפשר להגיע מכביש זה לכביש 443, נתיב אחד אמנם חסום בגושי בטון נמוכים ולידם מאבטח, אך הנתיב השני פתוח. גישת כלי רכב למחסום קלנדיה חסומה בגושי בטון.7.55 – 8.55 – מחסום קלנדיה >לא נותר זכר מהמחסום הישן, מלבד הגל-עד לזכר יהודי שנרצח כאן.במחסום החדש תנועה ערה. ארבע עמדות פתוחות לגברים ובכל אחת תור של כ-12 איש, העמדה החמישית פתוחה לנשים וללא תור. לפני השורה הראשונה של הקרוסלות מכיוון רמאללה – "ברוכים הבאים למעבר עטרות. שהות נעימה" - אין תור. "השער ההומניטרי" נפתח למעבר סחורה בשני הכיוונים. ברמקול נשמע קולה של חיילת, בעיקר בעברית: "אני אומרת לך שמה, לא פה".לפני סככת ההמתנה הוצב עוד שלט עם ורד ולידו כביש יפה עם עצים ושלטים בערבית לידו. פונה אלינו מהנדס מרמאללה שעובד בבית ספר בצד האחר של החומה. למה אני צריך לעבור כאן במחסום, בגבול, הוא שואל, זה הכול שטח שלנו. לא החומה תגן עליכם, הוא מוסיף, רק צדק, אי-צדק תמיד ייפול בסופו של דבר. אני שואלת אותו מה כתוב על השלטים ליד הוורד: פרנסה, חינוך, שגשוג, שנה טובה – כל טוב מייחלים לפלסטינים במקום שהורס להם את הכול, מציירים להם דרך להצלחה במקום שבו הדרכים נחסמו.בצד הירושלמי של החומה, בדרך למחסום, בונים עוד מעגל תנועה ומתפתח שוק, בעיקר בגדים.במחסום המכוניות תור של לפחות עשרים כלי רכב מכיוון רמאללה. חלק מהנהגים יוצאים מהמכונית בשל ההמתנה הארוכה. הם כולם תושבי כפר עקב, כלומר ירושלמים, ונמצאים כאן מ-7.15. נהג אחד רוצה להגיע לתלפיות וצריך לשם כך לנסוע דרך חיזמה. בדיקה לרכב שתיים-שלוש דקות: הרכב מגיע לעמדת הבדיקה, הנהג צריך לנסוע כמה מטרים אחורה, לצאת מהרכב, למסור את התעודה ולפתוח את כל הדלתות כדי שהחיילת תוכל לבדוק. מהכיוון השני תור של כעשר מכוניות, שם מסתכלים רק רגע על התעודה.כמה עשרות מטרים לפני המחסום שלט מידע: "נהג/מוביל לידיעתךהעברת טובין חקלאי שיעדם ליישובים ישראלים או למתקן צבאי, מותרת אך ורק דרך נקודות הביקורת בקעה, אליהו, שומרון, מכבים, בחורים, א-זעיים, דרך האבות, ל"ה ומיתר.העברת טובין חקלאי שיעדם למקום אחר באיו"ש מותרת אך ורק דרך מעברי גב-אל-גב בקעה, גלבוע, שער אפריים, ביתוניא, הר חומה ותרקומיה.העברת בע"ח ומוצריהם משטחי הרשות הפלשתינית אסורה".אנחנו חוזרות למעבר הולכי הרגל. משישה תאי שירותים לנשים ליד סככת ההמתנה רק אחד פתוח. אחד משני הברזים יצא מכלל תפקוד וזרם מים נשפך לתוך דלי קטן וממנו על האדמה. בקרוסלות תור של כעשרה גברים, הנשים, כולל אנחנו, עוברות ללא עיכוב וכמעט ללא בדיקה. דרך הרמקול נשמע קול החייל שבודק את הגברים: "בוקר טוב", "בבקשה".נהג המונית בדרך לא-ראם מראה לנו תמונה של חייל שכורע ברך כדי לירות, וילד קטן עומד מעליו על מדרגות ומשתין על הקסדה שלו.9.00 – מחסום א-ראםתנועה זורמת של הולכי רגל; המתנה לכלי רכב 9 דקות.סוף