ענבתא-ג’בארה, יום א’, 22.1.06, אחה”צמשקיפות: אליקס ו’, גל ט’, אליה ס’, סוזן ל’ (מדווחת)תמצית: בכל משמרת אנחנו שואלות את עצמנו: “מה ההיגיון בכל זה? או מהו היגיון בכלל?”היום שוב הייתה הזדמנות להתלבט בשאלות אלה. “היגיון הוא הקשר בין חלקים שונים והקשר שבינם לבין הכלל במערכת של חפצים, בני אדם, עקרונות ואירועים” או בדרך אחרת, ניתן לראות זאת כך: “העקרונות המדריכים את ההנמקות במערכת או במצב נתונים”. כך אנחנו מגיעים למסקנה: “ההיגיון של הכיבוש דורש זאת!?” בסימן קריאה או בסימן שאלה.ענבתא15:40 – בבואנו זורם לקראתנו המון אדם כמו גם תור הולך וגדל של מכוניות. אדם מחזיק בידיו ספר הכנה לבחינות ומסביר: “אסור לנו להיכנס ואסור לנו לצאת”. אנחנו מאחלות לו הצלחה בניסיונותיו לצאת מהמצב הנורא שבו הוא נמצא. מגדל התצפית הצבאי משמש עתה כמחסום ענבתא, סביבו עצי הזית בעליהם הכסופים שמתחתם פיסת ירק בה נראות הכלניות הראשונות. אכזריותו של האדם בולטת על רקע יופיו של הטבע. אוטובוס מלא בצופים מטול כרם החוזרים מטיול ליריחו. הם תקועים. כך גם מכונית גדולה עמוסה בתיירים מירדן, אחרי שנסעו כבר ארבע שעות מגשר אלנבי עד הלום. אנשים רבים מנסים לעבור ברגל; גברים, נשים וילדים. אלה הגרים בענבתא לא יכולים לחזור הביתה אחרי יום של קניות או ביקור משפחתי. מן העבר השני של מגדל התצפית, תמונת ראי של אנשים ומכוניות. לכל יש אותו מניע לעצירה. האם חזרה תכנית הבידול? פלסתינאי אחד אומר לנו: “הבטחותיהם לעולם אינן מתקיימות”. אנו מתקדמות לכיוון שלושת החיילים העומדים בצד מגדל התצפית. אחד מהם מכוון רובה לעברנו, לעבר כולם. נאמר לנו לחזור לאחור. “זה אזור סטרילרי” (מחוץ לתחום לכל אחד). החיילים אומרים לנו שהכל נעצר והם אינם יודעים מדוע. נאסר עלינו להתקדם, זה מסוכן. יותר מאוחר נודע לנו שהיו “ידיעות” אך מה נאמר בהן לא ידוע לנו עד עכשיו. 16:05 – מפקח בחירות פלסטיני, ראש מערכת החינוך של שכם, צריך להגיע לענבתא, כל המורים שלו מעורבים בבחירות. אחד החיילים מתקשר בטלפון בכדי לברר מה יש לעשות במקרה זה, האיש נוהג במכונית ממשלתית פלשתינאית בעלת לוחיות אדומות. רשות המעבר ניתנת. עד כמה הוא מסכן את עצמו? 16:15 – שני חיילים מתקרבים אל ההמון שמתחיל להתקרב ל”אזור הסטרילי”, ומבקשים ממקרים הומניטאריים לצאת מהתור. הם מתחילים להראות סימני עצבנות, ההמון גדל והם רק שניים. ליד מגדל התצפית, מוגן על ידי עמודי הבטון, עומד חייל אחד עם נשק מכוון אל ההמון. למספר אנשים ניתן לעבור, לא נראים כל נימוקים ברורים למי ניתן לעבור ולמי לא. החיילים נרגזים, תעודות זהות נמסרות לידיהם ובעוד הם מטפלים בעוז בהמון האדם, הם מצלצלים בכדי לשאול ולקבל הסברים מדוע אנשים חייבים לעבור במחסום.הצופים עדיין סגורים באוטובוס שלהם. אחד החיילים קורא לעבר מגדל התצפית, יש שם כנראה חייל רביעי, כיסא רעוע מורד משם. חייל מביא את הכיסא לראש התור ממנו יוצאת אישה זקנה מאד, המתיישבת עליו בזהירות ובתחושת הקלה. החייל חוזר לבדיקת ההמון, משוחח בטלפון ומקבל החלטות לגבי כל אחד מהעומדים בתור. חשוב לציין שכל אותו הזמן אנחנו מקיימות שיחות טלפון עם כל מי שיכול במצב הנתון. מרבית הטלפונים באזור טול כרם מרשימות המספרים שכולנו נושאות אותן, כולל המת”ק שאינו עונה וגם מענה אוטומטי אינו פועל. אנחנו חשות, יותר מתמיד, חסרות ישע וחסרות תועלת.16:30 – העניינים מתחילים לזוז. אנשים, מכוניות, מוניות, אוטובוסים הכל נע – אין הסבר לשינוי. באופן סתמי, כאלו הוחלט שהכל פתוח באותו האופן שקודם נראה כי יש סגר – אין אמירה, זו רק תחושה. אנחנו עוצרות להודות לחיילים שאינם מבינים שאנו מבקשות לומר להם שעשו את המיטב בתנאים הקשים בהם הם נמצאים. זמן ההליכה שלנו עד לסוף התור, שעכשיו מגיע לצומת כביש האפרטהייד לעינב וג’בארה, הוא כ- 15 דקות. ג’בארה17:00 – הרבה אנשים, הרבה מכוניות. החשיכה יורדת לאט יותר מאשר בשבועות הקודמים, אך מזג האוויר החורפי עדיין מקשה עלינו לראות מה קורה, במיוחד בצדו הצפוני של המחסום.17.05, בצד הצפוני, תור ארוך של אנשים. בחלקם חוזרים בחלקם נכנסים לטול כרם. החייל מאחורי מעקה הבטון מבקש מכל הגברים להרים את מעיליהם וחולצותיהם, דורש מהם להניח את חבילותיהם ולהוציא מהם את התכולה, כל זה במרחק ממנו. כמובן שאין אלא כביש מלא בוץ להניח עליו את החפצים. בניגוד לחייל הראשון, חייל אחר מדבר בנימוס אל הפלשתינאים, אפילו אומר בבקשה ותודה כאשר אנשים מבצעים את שנדרש מהם.17:15 – בצד הדרומי של המחסום, צדה של ג’בארה, יש ארבעה גברים מעוכבים, שלושה מהם בודאי מעל לגיל 35. לדבריהם הם כבר מעוכבים למעלה משעה. האמת היא שאין להם אישורי מעבר והם יצאו לטייבה בכדי לחפש עבודה. נאמר לנו שמחכים למשטרה והם משתחררים בשעה 18:00. החיילים המאיישים את הקצה הזה של המחסום מעולם לא שמעו על מחסום ווטש, המפקד שלהם, סגן משנה, יודע. הוא עומד במרכז המחסום ומסתכל לתוך המכוניות העוברות לכיוון הגדה המערבית, אפילו לתוך מכוניות המתנחלים. הוא מספר לנו על פלשתינאי שנמלט מהמשטרה הישראלית ויש חשש שינסה לחזור לגדה המערבית. האם זה ההסבר לבעיות שהיו בענבתא?, מי יודע? הוא גם מספר לנו שהמעוכבים, אותם אליהם הוא לא מעיז להתקרב, כולם בני למעלה מ- 35, והם חשודים על ידי השב”כ.נראה כי כוח אדם הוא בעיה בג’בארה, מה שמסביר חלקית את הכאוס בו צפינו היום. מצד שני, פלשתינאים ישראלים, החוזרים מביקור קרובים בטול כרם, נבדקים משני עברי המחסום ומוטרדים בשני הכיוונים. מה הטעם? שמועות על פלשתינאי שברח מידי המשטרה, והמנסה לחזור לגדה המערבית, משמש תירוץ טוב בכדי לעצור אנשים בדרכם.