חווארה

חווארה יום ראשון, 19.02.06, אחה"צ משקיפות: נועה פ., יהודית ב., חנה ב., טל ה., גלית ג. ונעמי ל. (רשמו)בדכרה מירושלים חנה מדווחת אל ריבוי מחסומים בדרך, בלובן ומעט לפניו, אין תורים משמעותיים אך האם זו הכנה לקראת הבאות? לאורך הדרך שלטים התובעים "לפתוח את כביש עטרות", למתנחלים כמובן. צומת יצהר-חווארה 20 מכוניות בהמתנה.מפקד המחסום: סג"מ א. קצין נוסף בשם א. ניהל את העניינים בחלק מהזמן. לאורך כל המשמרת אין נציג מת"ק וכל קשר טלפוני עם המת"ק והחטיבה היה בלתי אפשרי. נעדרו גם הכלבניות להן הורגלנו בזמן האחרון.15:00 – כ-80 איש לפני הקרוסלות ובעמדת בדיקת התעודות מכוון חייל את הנשק לתוך התור במרחק של פחות ממטר. 2 עמדות בדיקה לאורך כל המשמרת שאינן עומדות בקצב. גם בעמדות הבדיקות הגופניות הנשקים מכוונים לעבר הנבדקים ממרחק קצר. ילדים קטנים הנלווים אל אביהם עומדים 10 ס"מ מקני הרובים. בתור הנשים כ-70 נשים. בידוק הצעירים נעצר לסירוגין כשבודקי תעודות הזהות לא עומדים בקצב והתורים מתמלאים. למרות זאת ולמרות התורים המתארכים לא נפתחים תורים נוספים וחייל שלם עומד ודואג שהאזרחים לא יתקרבו לקו תעודות הזהות.בולדוזר שופך עפר בצד המזרחי של המחסום, לא ברור לשם מה. מפקד המחסום מציג את עצמו בפנינו ומסמן קו חדש אותו אסור לנו לעבור. הוא "שמח לעבוד איתנו ביחד", מעריך מאוד את עבודתנו ומביע דאגה עמוקה לבטחוננו האישי. רק אתמול הגיע למחסום פלסטיני עם כזאת סכין בתוך השרוול. הסברנו שאנו לא עובדות עם הצבא, תפקידנו להשקיף ולתעד את הפרת זכויות האדם במחסום ומנקודת התצפית שהוא קבע לנו לא נוכל לעשות את זאת נאמנה. [בהמשך לא התבקשנו יותר לזוז מעמדותינו].15:30 - כל נוסעי התחבורה ציבורית וגם גברים ברכבים פרטיים מתבקשים לצאת מהרכבים, התעודות נלרחות לעמדות התעודות הממוחשבות. קשישים המנסים לעבור בכביש מוחזרים לאחור. כאשר הם מתווכחים תור הנשים נעצר. נוסעי חיפושית אדומה בוויכוח עם החיילים ותור המכוניות תקוע על אף שישנם 4 חיילים בעמדת הבדיקה. רק לאחר שנוסעיה נכנעים וחוזרים חזרה לשכם תור המכוניות מתקדם.15:50 – פלסטינים ממשיכים להגיע, עדיין רק בודק אחד בתור הצעירים והתור משתרך כמעט עד קצה הבטונדות בשורה כפולה של ממתינים. סג"מ א. (מ"צ) עסוק בעיקר בתרגילי סדר – אחורה, קדימה, לא עובר וכו'. הוא נעמד ליד עמדת הבידוק של הצעירים ומסיח את דעת הבודקים. הקצב מואט.16:00 – מול עמדת התעודות העוברים מתבקשים להסתדר בשני תורים – מעל ומתחת גיל 30. כל הממתינים מסתדרים מחדש. החייל המאבטח את התור מכוון עכשיו את הנשק במרחק 10 ס"מ מגופם. לא. מפריע שעומדים מאחוריו בעמדת בודקי התעודות, "זה מציק". אמבולנס ממתין כבר 10 דקות, שלושת המ"צ בודקים עגלת סוחר, פותחים קופסא קופסא, גם החייל כבר אומר "יאללה, כבר רבע שעה אתה פה". הוא מאבטח את שתי החיילות המשגיחות ומפקחות על פתיחת וסידור הקופסאות. סמל מגיע מאי שם ועוזר לסבל להעמיס את העגלה מחדש ומבקש מהחיילות לפתוח 2 מסלולי בידוק. האמבולנס סוף סוף נבדק – סה"כ יותר מרבע שעה.16:25 – תור הנשים והמבוגרים מתנהל באיטיות רבה. כל אחד מהעוברים מנהל דין ודברים עם החייל, ממקום עמדנו לא ניתן לשמוע את פרטי השיחה אבל מתנועות הידיים קל להבין ששוב נחקרת אישה מבוגרת בשל כתובת זו או אחרת שמופיעה בתעודת הזהות שלה או הקשר לתעודת הלידה של הילד שנישא בזרועותיה וכו' וכו'... שררת הכיבוש והדיכוי בכל. אישה שתעודת הזהות שלה אבדה לפני שנתיים והיא מציגה אישור חלופי שפג תוקפו לפני שנה מבקשת להגיע לביתה בכפר הסמוך לחווארה. סג"מ א. מכניס אותה למכלאת המעוכבים. אוטובוס מגיע ונוסעיו מורדים ומועברים אל מעבר לחומת הבטון, לעמוד באדמה הבוצית, מי יודע בשם איזה שיקול בטחוני הפעם.תור הנשים מגיע עד מעבר לסככה. רק חייל אחד בודק, כל גבר נבדק מול רשימה, הנשים עוברות יותר מהר.16:35 – צעיר נכלא כי נמצאה בתיק שלו שברייה דקורטיבית שקנה בטיול ביריחו ולדבריו שכח אותה בתיק. החייל שחיטט בתיקו מצא והחרים אותה. עד עזיבתנו את המחסום הוא המתין במכלאת המעוכבים וגורלו לא ברור לנו.גבר מספר שבמחנה הפליטים בלאטה הרג צה"ל שניים ופצע קשה אדם נוסף תוך כדי פעולה צבאית. הדברים מסבירים את כניסתם של ג'יפים של הצבא ומשמר הגבול לתוך שכם ומחוצה לה. הבידוק בתור הרכבים מופסק לחלוטין. 2 חיילים יושבים בבודקה אליהם מצטרפים 3 החיילים הבודקים להפסקת תפוח שנמשכת 5 דקות בהם לא נבדק אף רכב. אדם כבן 40 מבקש לצאת משכם עם קופסא גדולה. הוא מבקש להניח את הקופסא לאחר הבדיקה על בטונדה מצידה השני של הקרוסלה. החייל מסרב ושולח אותו לעמוד בתור.16:45 – כ-100 איש בסככה ומול שתי עמדות התעודות – אחד... אחד. הבדיקות איטיות מאוד. שוב נעצרת בדיקת הרכבים למרות ששתי חיילות מ"צ וסג"מ א. בסביבה. לאחר 5 דקות מנוחה הם שבים לעבודה. החייל מבידוק הנשים שוב עסוק בתורים לא לו – הפעם "מה נהיה? אם אני רואה עוד פעם שני אנשים בקרוסלה אני סוגר את התור". הדברים מופנים לגברים מבוגרים הדחוסים בתור והמשוועים להגיע הביתה ורק עמדת בידוק אחת מיועדת להם !רכב עם לוחית זיהוי צהובה מגיע משכם, 5 חיילים סביבו... יש להם זמן. רכב צבאי (אחד מיני רבים היום) מתעקש לעבור בנתיב הרכבים הנכנסים ויוצר מהומה מיותרת.17:00 – עמדת בדיקת התעודות מחוסרת עבודה בשל הבדיקות הגופניות האיטיות. כל התורים ארוכים מאוד, לפחות 200 איש.17:10 – תור הנשים נגמר ונסגר. החייל הבודק נפנה לעשות סדר בתור הגברים. משאית ריקה מסורבת להיכנס לשכם. הנהגים מבית דג'אן, בעלי תסריך בתוקף אבל מחסום עוורתא כבר סגור. טלפון לנ. מהמוקד של הצבא אומר שבמת"ק אמרו שמשאיות עוברות רק בעוורתא ובעייתו שהגיע מאוחר. משאית נוספת מגיעה מיעבד, לא נתנו להם לעבור בג'ית. 2 חיילים בבדיקת הרכבים פונים בגסות לבחור צעיר המבקש לעבור ולנהג המשאית המבקש להבין מדוע לא יעבור. חייל נוסף מצטרף לשפה הגסה והאלימה "יאללה, תעוף או שאני אקרא לגרר" ועוד שכאלה. המשאיות נשלחות למחסום בית איבא עם הבטחה של א. מהמת"ק ששם יעברו. לבסוף רק אחת נוסעת לשם. סטודנט מאבו דיס שבתעודתו כתוב יעבד לא עובר בגלל הכתר. אשר מפקד המחסום מאוד משתדל אבל א. קובע "הוא לא עובר". אשר מבקש "כל אישור שאתה גר באבו דיס".לסטודנט אין כל אישור, גם לא כרטיס סטודנט והוא מוחזר לשכם. לאורך המשמרת אשר משתדל לעזור ולהפעיל שיקול דעת ולרוב החיילים פונים בנימוס לפלסטינים.18:30 – עזבנו.בית פוריק משקיפות: טל ה., נועה פ., נעמי ל. (רשמה)17:10 – בגלל הפסקת חשמל החיילים אינם מעבירים את הולכי הרגל המתגודדים מאחורי הקרוסלות. הטלפונים במת"ק ובחטיבה מנותקים ואין עם מי לדבר. לשאלתנו מדוע לא מעבירים אותם מהצד החיילים לא עונים. לאחר כ-15 דקות חוזר החשמל, המגנומטר מצפצף בקול צורמני ומיותר והאנשים עוברים במהירות לבדיקת תעודות זהות קצרצרה.אישה בכיסוי פנים מלא מתקשה לעמוד בתוך הקרוסלה יחד עם הגברים והם מפנים לה את המקום.מעוכב ממתין במכלאה. תעודת הזהות שלו דומה למספר מבוקש וכל יום מעכבים אותו בכל המחסומים, למזלו לזמן קצר והוא, בחיוך חסר תקווה אומר שכבר התרגל .בכניסה לשכם מכונית וואן ומכונית פרטית ממתינות, חשבנו, לסימן של החיילים להיכנס למסלול הבדיקה.17:20 – שתי נשים, אחת צולעת, מבקשות להיכנס לשכם כדי לבקר את אימן המאושפזת בבית חולים . החייל לא מאפשר להן להיכנס כי כבר אחרי 17:00. אמרנו שלמיטב ידיעתנו המעבר לשכם מותר עד 17:30 והוא - בשלו. כשלא שם לב הן המשיכו בהליכה על שביל ונכנסו.הכלבנית שולחת שני גברים נוסעי מכונית פרטית למכלאת המעוכבים כדי שהכלב יבצע בה בדיקה ולבסוף ימצא את הצנצנת שגבירתו מטמינה בכל פעם מחדש. כדי שלא לבלבל את הכלב היא מבקשת מהאנשים להוציא את כל דברי האוכל שברשותם מהרכב (כדי שריח האוכל לא יסיח את דעתו מהמשימה).17:30 – מתבררת לנו פשר החנייה של 2 הרכבים בכניסה. בעל הוואן הוא מחברון ובא לפני חמישה ימים לקנות רכב בשכם. לדבריו יצא דרך מחסום בית פוריק ונסע על כביש האדונים עד שנתפס לפני חמש שעות על ידי ג'יפ צה"ל והוחזר בעונש למחסום. השני גם הוא נסע על הכביש האסור וממתין "רק" שעתיים. לאחר שגילינו התעניינות החזיר להם החייל את התעודות והורה להם החייל להסתובב ולנסוע לבית פוריק. כל ההסברים שאין להם איש בבית פוריק והם מבקשים לחזור לשכם כדי לצאת ממנה באחד המחסומים לא עלו יפה. לאחר שהתקשרנו עם המוקד של הצבא (נ.) אמר מפקד המחסום שהוא "יבדוק שוב". המכונית הפרטית נעלמה לכוון בית פוריק ואילו הוואן זכה לחזור לשכם בתקווה שבחווארה יתנו לו לצאת לכוון דרום, תקווה שהתבדתה. בחווארה חיכה עוד כשעתיים ולא נתנו לו לצאת. הוא נסע דרך עין אל בידאן לענבתא. שם לא נתנו לו להמשיך. לא ברור איך הגיע לטול-כרם ומשם למחסום ג'בארה שם לא נתנו לו לצאת. בשעה 21:00 התקשר וביקש שאדבר עם מפקד מחסום ג'בארה, חייל צעיר וגס רוח ששאל האם אני עוזרת הרבה לערבים ואיך אני לא מתביישת וטרק את הטלפון. נדים הסביר לו איך לצאת מג'בארה דרך הכביש התחתי ואיך להגיע לצומת תפוח. לאחר השעה 21:35 נותק עמו הקשר ואין לנו מושג האם הגיע בשלום לחברון ומתי.נ.הצליח להגיע לביתו בחברון בשעה 03:30 לפנות בוקר לאחר שעבר את כל מחסומי הדרכים ומחסומי הקבע מג'ברה ועד חברון [עד צומת תפוח - בעזרתו האדיבה של נדים].שררת הכיבוש והדיכוי – בכל.