ירושלים

אבו-דיס, סוואחרהשבת, 11.02.2006 בבוקר משקיפות: רחל ה., נינה מ. (מדווחת) הפישפש המעבר הזה הנו מעבר לא יאומן. אנשים מטפסים דרך החומה והפרצות בשני הכיוונים. שני ג'יפים עם אנשי מג"ב בדקו את המטפסים. כל מי שלא הייתה לו תעודת זהות כחולה – נשלח חזרה כלעומת שבא. אפילו אנשים בגיל מתקדם לא הורשו לעבור לכוון ירושלים. איש בגיל העמידה, שנעזר בקביים כדי בקשיים רבים לטפס על החומה – לא הורשה להמשיך בדרכו ונאלץ לחזור כלעומת שבא. היחידות שהורשו לעבור לכוון ירושלים היו נשים באות בימים. בין השעה 8:00 ל- 8:30 בבוקר נשים רבות טיפסו על החומה עם משאות כבדים של ירקות. הן שמו פניהן לשוק ליד שער שכם כדי למכור את מרכולתן. הן נשאו משאות על ראשיהן, וסלים כבדים בידיהן. אחדות סחבו ארגזי ירקות על הדרך. נשים אחדות עברו מספר פעמים את החומה, כל פעם עם משא נוסף של מרכולת למכירה. מסתבר שנשים באות בימים הן, ורק הן, המפרנסות היחידות של המשפחה, על ידי מכירת התוצרת בשווקים של ירושלים.אדם צעיר שניסה להעביר את מרכולתו – הופנה חזרה ולא הורשה לעבור. הנשים היו בנות גילנו – בסביבות ששים ומעלה. כל הכבוד להן שהן "שכחו" מכאבי גב, בירכיים, עורף, כתפיים – ונשאו את המשאות הכבדים על ראשיהם ובידיהם דרך המחסום. בהתחלה החיילים בדקו מספר נשים, אך כעבור זמן מה וויתרו על הבדיקה והעבירו את כלן. נשים צעירות (עם תינוקות) נאלצו להרחיק ולעבור גדרות מרוחקות יותר ולטפס דרך חצרות של בתים בסביבה כדי לעקוף את הבדיקה. כשהבענו את השתאותנו בפני אחת מהן היא אמרה: " מה אני יכולה לעשות, אני זקוקה לתרופה עבור ילדי..."