ירושלים
נועמן, יום ה' 23.02.06, בוקר משקיפות: ג'ודי ש., תמר א. (מדווחת) בדרך מאום טובה לנועמן אנחנו פוגשות שוב כמה עשרות פועלים בדרכם לעבודהבירושלים, והפעם אנחנו מקבלות גם הסבר מדוע עוברים כאן בשבועיים האחרוניםיותר אנשים: מאז שמחסום בית לחם נהפך למעבר היחיד של פלסטינים מדרום הגדהלירושלים יש שם בבוקר מאות אנשים שמחכים שעות, ולכן חלק מהפועלים העדיפולקחת את הדרך הארוכה יותר דרך בית סחור ונועמן.על כביש היציאה מנועמן לגדה שהמדינה בנתה לאחר שהרסה את הכביש הקודם בבנייתהגדר הוצבו שני שלטים כאילו מדובר כאן בכביש בינעירוני רגיל ולא בכביששמסתיים בקצה האחד בחסימות ושעליו נוסע בממוצע רכב אחד לרבע שעה: הראשוןמגביל את המהירות ל-30 קמ"ש ומצורפים לו תמרור לירידה של 16 אחוז והכיתוב"סע בהילוך נמוך"; השני, כמה מטרים מאחוריו, הוא תמרור לעקומה חדה יחד עםהכיתוב "האט! עקומה חדה לפניך". הבוקר נראים על הכביש יותר חמורים מאשרמכוניות, כי איתם אפשר להתגבר על החסימות בהמשך הדרך.מחסום פתע ” מזמוריה"ליד המעבר נמצא ג'יפ עם שוטר מג"ב אחד בלבד. הוא לא בודק לא את התלמידיםולא את הרכבים שעוברים, אך אחרי כמה נסיעות הלוך וחזור הוא עוצר
לידנווטוען שאסור לנו להיות כאן, כי זה שטח צבאי ואתר בנייה. כאשר אנחנו דורשותלראות את האיסור בכתב, הוא סוגר את החלון בכעס, עולה ויורד את הכביש לנועמןבנסיעה מהירה ורועשת, נעלם, חוזר, נכנס לתוך הכפר, עובר שוב לידינו תוךהגברת הרעש ונעלם. המאבטח של חברת האבטחה הפרטית ששאלנו על עצי הזיתהכרותים מסביר שהפלסטינים כורתים אותם מפעם לפעם כדי לגרום לצמיחה מחודשת.אם כך, מדוע נכרתו דווקא העצים הכי קרובים לאתר הבנייה של המחסום העתידי?