ירושלים
, אבו-דיס, מחסום הזיתים, אל עזרייה, הקונטיינר יום שלישי 07.03.06 בוקר משקיפות: יעל י-ל, אורה ק, מיכאלה ר. (מדווחת) 10:00 - 6:30ב-6:30 עמדו כ-19 מעוכבים
לאורך חומת בית הקברות של הר-הזיתים. במקום עמדו 4 שוטרי מג"ב ושני אזרחים. מאוחר יותר הסביר לנו אחד השוטרים שהאזרחים הם נציגי מס-הכנסה ושני שוטרים עובדים יחד איתם, בעוד שני השוטרים האחרים אחראים על המעוכבים. אכן, האזרחים הורו לשוטרים איזה רכב לעצור, והיום בדקו בעיקר כלי-רכב מסחריים, לעומת הבדיקות היסודיות שעורכים למיניבוסים בדרך-כלל.האוירה היתה נינוחה, אלה גם אלה אכלו בייגלה והותר לנו לשוחח עם המעוכבים. שוטר המג"ב טען שהם לא גורמים כל נזק לפלסטינים. לראייה: הם מעוכבים רק שעתיים, למרות שמותר לעכבם שלוש שעות. אינני בטוחה שהמעוכבים שוחררו גם לאחר שלוש שעות, מפני שכולם המתינו לקצין שהיה אמור להגיע בג'יפ ויחליט מי חוזר אל ביתו ומי נלקח לחקירה. מלון קליף עלינו כדי להסתכל מה קורה בשטח. הבנייה בהתנחלות נופי זהב מתקדמת בקצב. הבית בקדמת ציון זכה להרחבה כלשהי. אחרינו נסעה מכונית שהורידה איש ליד הבית והמשיכה בדרך העפר. חזרנו לאחר דקות ספורות וגילינו שמישהו סגר את השער ליד המלון. החייל שישב שם מלמל שאין תפקידו לפתוח את השער, אך בכל-זאת פתח אותו.אנשים עברו ללא הפרעה ב"פישפש" התחתון. ב"פישפש" העליון: שני חיילים היו בצדה המזרחי של החומה, ולאחר מכן שוטטו בסמטה ועלו לחצר המנזר. למרות זאת, אנשים רבים עברו. מחסום הזיתים אנשים מעטים הגיעו, רובם לכיוון ירושלים. קבוצה של 5 הגיעה יחד, בשעה שבמתחם לא היו אנשים מלבדם. זמן המעבר היה מעל 5 דקות.נכנסנו פנימה, עברנו קרוסלה אחת, אך גילינו שהקרוסלה לכיוון אל-עזרייה סגורה. שוחחנו עם חיילת שהתעניינה במעשינו, ובקשנו לעבור במסלול בו עובר פלסטיני. לא היתה נכונות שנסתובב לבד והיא הזמינה קצין, א. שילווה אותנו. א. הגיע כמעט מיד והתחיל להסביר מהן התחנות לאורך המסלול. אך אז הגיח רפ"ק י. וגער בא. אלינו התייחס כאל חפץ מאוס, טון דיבור בוטה, כל משפט משובץ בצירוף המנצח "ברמת העקרון". כמה מפנינותיו:"כבר דברנו עם המנהלות שלכן, עם המנהיגות שלכן...""אין לנו הנהלה"." כבר נמאס לי מהמנטרה הזאת..."לשאלתנו בדבר שער לילדים שהובטח באזור המנזר, ענה י. בגאווה שאין לא מושג על מה שמעבר ל"מעבר" שלו. אבל הוא הבטיח לנו שבנית החומה תושלם, "על אף כל הבג"צים..."הוא היה כל-כך נלהב לסלקנו, שלא שם לב שהוא דוחק בנו לכיוון ההפוך.לסיכום: נראה שעיקר העומס הוא בשעות הבוקר המוקדמות: 6:00-7:30. חשוב להיות שם בשעות אלה, אבל אלו השעות שחשוב להיות גם באבו-דיס. משמרות גדולות יכולות להתפצל לשני מקומות אלה. התרשמנו שלא הכל מתפקד מבחינה טכנית, למשל: לא היתה תגובה לרוב הפעמונים שלחצנו עליהם. החיילים לא תמיד שמים לב אם מישהו מתקרב אל הקרוסלות הנעולות. לא ברור כיצד מתפקד המעבר ה"הומינטרי", ללא הקרוסלה.לא קבלנו תשובה ברורה אם נוכח במקום נציג מת"ק.במקום אחד כתוב בשלט שהמעבר הוא רק לנושאי תעודות פלסטיניות.