ירושלים

אבו-דיס, מעבר הזיתים, הקונטיינר,יום שישי 10/3/06 בוקר משקיפות ומדווחות: מיכל ז., ויויאן, קלר א. 9:00 - 13:00 אחרי השיממון המעיק של יום שישי שעבר, הפעם יש חיים ויש תנועה באבו-דיס. כמעט ולא נראים אנשי מג"ב. פלסטינים רבים למדי עוברים ללא הפרעה. שיחות עם תושבים ועם אנשים שמתעדים ומסיירים באיזור. הפשפש שיחה עם איש בעל תעודה פלסטינית. הוא גר באבו-דיס, אישתו מירושלים ויש לה תעודה כחולה, וכך ילדיהם. הוא למד בירושלים ורואה בה את מולדתו. באנתיפאדה הראשונה ישב בכלא בגלל זריקת אבנים. זו לדעתו הסיבה שבגללה אין לו רשות לבקר בירושלים ופניותיו לאיחוד משפחות לא הועילו עד כה. הוא פנה מספר פעמים, נעזר בעורך דין ובארגון של זכויות אדם אבל הוא מדגיש שאינו מעוניין בתעודה כחולה אלא שהוא זקוק לעיר שלו. הוא עכשיו מחכה לאישתו ולילדיו שאמורים לבוא מירושלים. עושים עליהם עכשיו סרט. והנה מגיעים פתאום צלמים ומלווים אישה צעירה ושני ילדים קטנים. גם ח'ולוד, הפעילה הידועה מימי התאחדות הסטודנטים, מתלווה אליהם ושותפה לעשיית הסרט. ה"שער החדש" בודדים ממשיכים לעבור דרך שדה הבוץ. אנחנו רואות אישה מטפסת, מניחה עיתון על הקיר כדי לא להתלכלך. ילד סוחב 4 שקיות כבדות (מעביר 2 כעשרה מטר קדימה וחוזר לקחת את 2 הנותרות).אנחנו ממשיכות בניסיון שהתחלנו בו לפני שבוע, להבין את ההיגיון שבבניית החומה בין הבתים בשכונה. אנחנו פוגשות אישה אחרת מאחד הארגונים הבינלאומיים. הבית שבו הם ממוקמים, המשמש מגורים ומשרד, עתיד להיות בצד הלא נכון של החומה ולכן הם מתכננים לעבור לבית אחר כדי שיוכלו להיות ניידים. היא מראה לנו כיצד היסודות שהניחו כבר באדמה בין הבתים מפרידים פחות או יותר בין בתים של בעלי תעודות פלסטיניות ובין בעלי תעודות כחולות אבל בעצם קשה לעשות את ההבחנה הזו, לא ברור למי יש תעודה כזו או אחרת ויש לא מעט זוגות מעורבים. לטענתה החומה הנבנית אמורה להיות המשך של החומה הגבוהה בת 9 מטר. אנחנו מדשדשות בשטח, קילו בוץ מתחת לכל נעל, מנסות להבין את המוח הנלוז המתכנן את תוואי הגדר. מעבר הזיתים מונית לוקחת אותנו מהצד המזרחי של הפשפש עד לטרמינל. המקום שומם. המפקדת אלונה מתפנה אלינו ומסבירה שכל יום עוברים בין 200 ל- 300 איש (כולל ילדים). היום עברו מהבוקר רק 30 . היא מוסיפה שהטרמינל פתוח 24 שעות ביממה (את הפרט הזה מאשר לנו מאוחר יותר נהג הטרנזיט). מי שמבקש להיכנס מירושלים לאל-עזריה עובר קרוסלה אחת תוך הטרמינל ואחת נוספת ביציאה. בכיוון ההפוך צריך לעבור 3 קרוסלות לכניסה ובידוק ואחת נוספת ביציאה. בחזרה לפשפש פלסטינים רבים עוברים כאן ודרך המנזר. אין מג"ב. המלון אנחנו עולות למלון דרך ההתנחלויות, על כביש הביטחון (השמור למתנחלים ולצבא) וממשיכות עד למגדל השמירה הנטוש בקצה הכביש המקיף בגדרות כמה בתים בג'בל מכבר. בחזרה לכביש ליד החומה אנחנו פוגשות איש שגר באחד הבתים הכלואים האלה עם אישתו וילדיו ואביו הזקן והחולה שצריך להגיע לבית חולים והוא בדרכו לסוואחרה לתפילה. פעם חצה בחמש דקות, היום עליו ללכת לאורך החומה ולהקיף אותה כדי להתפלל... דרך לא קצרה. משפחתו קרועה כתוצאה מהגדר, אח בצד זה, אח בצד השני. הוא אומר שהיה שמח לשבת איתנו ולהסביר לנו מה המצב אבל הוא ממהר לתפילה.בחזרה לאורך החומה עד ה"שער החדש" ובקרבת מקום אנחנו פוגשות קבוצה המסיירת בהדרכתו של ג'ף. הוא מסביר לקבוצה בכמה משפטים מהו הארגון מחסום ווטש. הקונטיינר אנחנו נוסעות בטרנזיט מהפשפש. בקונטיינר 2 מוניות מעוכבות ותור של 5 מכוניות. שגרת בדיקת התעודות במסוף. אחרי העיכוב התעודות מוחזרות ונוסעים.נהג הטרנזיט מסביר לנו שהוא לוקח עכשיו אנשים כבר בשעה 4:30 בבוקר לטרמינל החדש.בחזרה לאבו-דיס אנחנו פוגשות קבוצה נוספת המסיירת ליד החומה, הפעם בהדרכת עמותת "עיר עמים".