בית אומר

בית לחם וסביבתה, 12.03.06 , אחה"צ משקיפות: חגית ש., אילנה ה. (מדווחות) תנועה כבדה ואיטית מאוד בדרך ואלג'ה בגלל תאונה במנהרות. במחסום בית ג'אלה- חיילים. במת"ק עציון: המת"ק עדיין לא פועל. כרגיל, אומרים שייפתח בקרוב.בנויה כניסה חדשה לאשנבים ובפתחה קרוסלה חדשה. יש גם סככה חדשה לממתינים.נראה שלא נוכל להיכנס פנימה ולדבר עם האנשים ולצפות בחיילים שמאחוריהאשנבים. נאמר לנו שהמבנים החדשים זמניים ובמקומם ייבנה מת"ק חדש בדומהלמת"ק בית אל.מחסום עציון מאויש בנתיב הנוסעים צפונה. בכביש 60 תנועה רבה של כלי רכב צבאיים.בית אומר: מיד עם צאתנו מהמכונית, התקהלות של מבקשי עזרה: מנועי שב"כ,אנשים שלא קיבלו קבלות ו/או החזרים של "כספי ערבות" - לקחנו פרטים ונשתדללטפל. בינתיים הפך המגרש שבכניסה לכפר למקום חניה גדול של מספר עצום שלמוניות, כולן פועלות ללא רשיונות ולכן אין הנהגים רשאים לנסוע לשום מקוםמחוץ לעיירה. נאמר לנו שהמכוניות ניקנו בישראל במחירים זולים יחסית, משוםשאלה מכוניות שלא עברו טסט ולא יכלו לקבל רישוי לא בישראל, ולא בשטחים. הםמתפרנסים מהסעות מהכביש הראשי לתוך העיירה. אין צורך לומר: פרנסה דחוקה מאוד.בכניסה לאל ערוב: שלושה חיילים חמושים ומצוידים מכף רגל ועד ראש עומדיםבמקלעים דרוכים ומכוונים. מקצת הזמן הם עומדים מעבר לכביש לרגלי מגדלהתצפית ורוב הזמן הם עומדים בדרך העפר הנכנסת למחנה, ומהלכים פחד עלהאנשים. יש להם עימותים בעיקר עם הילדים. (תזכורת: לפני זמן קצר נורוונפצעו שני נערים. אחד מהם עדיין מאושפז בהדסה). ראינו שני חיילים רודפיםאחרי ילד כבן שש. הם דרשו ממנו לבוא אליהם וכשעמד מולם מפוחד דרשו מהםשיסגיר את חברם שזרק אבן. ניגשנו אליהם ושאלנו איך הם יכולים להתעמת עם ילדקטן כל כך. הם שחררו אותו מיד. ולנו אמר אחד מהם בזעם גדול: "הוא כמעטהוציא לי עין, גם אני ילד. הייתי יורה בו כדור גומי." שהינו שם כשעה.התאספו סביבנו כמה ילדות וקשרו אתנו שיחה ארוכה ועירנית. ביקשו לדעת מהאנחנו עושות. והסברנו להם שאנחנו מארגון זכויות אדם ומנסות לברר בעיות שלקבוצה של מבוגרים שגם הם התכנסו סביבנו והפנו אלינו שאלות. אמרנו שאנחנומתעניינים בבעיות שנוצרות כתוצאה מנוכחות הצבא במקום, ואז אמרה אחת מהן: גםלי יש בעיה, תעזרי לי - אני פוחדת כשהחיילים נכנסים אלינו הבית בלילותומכוונים אלינו את הרובים. אני פוחדת, אני פוחדת. ואז חברו אליה שאר הילדותוגם הילדים - חלקם בני שלוש ארבע, והראו בסימנים למה הם מתכוונים: כיוונואת ידיהם הקטנות כמו רובים ונבחו כמו חיילים וצעקו טוח טוח טוח.גם במקום הזה קיבלנו בקשות אחדות לנסות לעזור למנועי שב"כ, ולקחנו את הפרטים.במחסום 300 - לא עברו אנשים. מן הדיווחים שקיבלנו גם קודם לכן התברר שבגללהסגר נמנעים אנשים מללכת למחסום. אבל במחסום הישן היו מעוכבים בסככה ולידה.שהינו שם כשעה וחצי. הפעם נתנו לנו רוב המג"בניקים לדבר עם המעוכבים. אחדאו שניים הקפידו למנוע זאת מאתנו בטענה הרגילה שאנחנו "משבשות את הליכיהחקירה". למרות שטלפנו לכמה מקומות לא הצלחנו לקצר את העיכובים.ואלה חלק מהמקרים (כולם אמרו שהם מחכים כבר קרוב לשלוש שעות):- אשה צעירה, נשואה לתושב ירושלים ומתגוררת עמו בירושלים בלי "איחודמשפחות" כבר 14 שנה. היא נתפסה עם תעודה מזויפת לדברי המג"בניק שעצר אותה.בסוף חקירה ממושכת, נשלחה למעצר במגרש הרוסים. מחר בבוקר תובא לפני שופט.היא ישבה קפואה ( גם נהיה קר בינתיים), שותקת ומכונסת בתוך עצמה, ומפעם לפעםניגבה את הדמעות שזלגו מעיניה. המראה היה קשה.- גבר מבוגר, תושב הגדה, שנעצר כשביקר את אשתו וילדיו שגרים בראס אל עמוד.עמו נעצר גם בנו, אף הוא תושב ראס אל עמוד. כעבור שלוש שעות יצאה החוקרתוגערה בחריפות באיש מג"ב על כך שעצר את הבן ללא סיבה. תעודת הזהות הוחזרהלו והוא שוחרר. ברגע זה הבחור איבד את קור רוחו וצעק: "אז למה החזקתם אותישלוש שעות" - כמעט התפתחה תגרת ידיים בינו ובין השוטר, השוטר אמר לו "סתוםאת הפה" ואיים עליו במעצר. הבחור אמר שהוא רוצה להגיש תלונה נגד השוטר.בשלב זה פתחה החוקרת את דלת חדר החקירה, והכניסה את הבחור כדי לחלץ אותומידי השוטר ולהרגיע את הרוחות. אחר כך הוא יצא ונסע לדרכו. האב נשאר לחכותלחקירה.- משפחה מבית צפפה, שנמצאת בהליך של איחוד משפחות, הובאה למקום. תעודות האבנלקחו ממנו. והם חיכו כחצי שעה. במכונית היו שני ילדים קטנים ותינוק.בהתערבותנו (אולי), הותר לאב להביא את אשתו וילדיו לביתם, והוא נדרש לחזור.כשטלפנו כעבור כשעה וחצי, האיש עדיין היה שם. כעת, 10.00 בערב, טלפנו שובוהתברר שברגע זה הוא שוחרר, לאחר שקצין נזף בשוטר שעצר אותו ואמר שלא היתהשום סיבה למעצר, שכן לאיש היו כל הרשיונות והאישורים הנחוצים.