ביתא, חווארה ובית פוריק

 7:09 בדרכנו למחסומים מתקשר אדם מביתא (שהיינו צריכות להחתים על ייפוי כוח) ומספר שהצבא נכנס לכפר, השתלט על בית השכנים ולא מאפשר לאף אחד לצאת. בוקר אור!

7:15 זעתרה: 18 מכוניות מכוניות במחסום "הגבוה" ויותר מ-60 משכם לכיוון ראמאללה. אנחנו מתקשרות לדגש. הוא מגיע ומעדכן אותנו שדרש עוד כוח אדם למחסום.

החיילים לא מוכנים לענות על השאלה אם הבידול טולכרם ג'נין הוא מלא או רק 15-30. יותר מאוחר מתברר שהבידול מלא.

7:34 ביתא: בכניסה לשוק ניצבים ג'יפים צבאיים ולידם חיילים עם רובים שלופים. מוכנים לקרב עם הבטטה, הבצל והגזר. (אגב, מהגזר כדאי להיזהר). כשאנו נכנסות אל השוק מתגלה קבוצה של יותר ממאה סוחרים שהועמדו מול הנשקים השלופים. תעודותיהם נלקחו (יותר מאוחר, בסוף המשמרת כמה אנשים שפגשנו מהאו"ם מספרים שלא לכולם החזירו את התעודות. לא מצאנו אף אחד שיאשר זאת), מחפשים חוליה שיורה באיזור. האנשים כעוסים, עומדים ככה בין קליפות הבצל וגופות העגבניות כבר זמן רב. לטענתם מ-4 בבוקר. הכל מתועד. אתנו מתגודדים עוד כמה עיתונאים וצלמי סטילס ווידאו.

7:55 אחד הקצינים אומר שההסגר על השוק יסתיים בעוד כחצי שעה אך על ביתא "עד שנמצא את החוליה של 4 היורים". כמה זה יכול להמשך? "כמה שצריך. עד שנמצא. ואנחנו נמצא".אנו מתקדמות לעומק כפר הרפאים. מעטים יוצאים החוצה, בעיקר ילדים משועממים, בדרך הראשית ניצב לו תל אדמה ופיסות כביש קרוע, לא משהו שמונע מעבר של רכב רגיל, פשוט מקשה. אנחנו מעמיקות לתוך הכפר באדיבותו של נהג שיודע איפה גר האדם אליו אנו צריכות להגיע. ליד המסגד מתגודדים עשרות ילדים ומיידים אבנים וסלעים קטנים לעבר 3 ג'יפים צבאיים. נשמעות יריות. גז מדמיע. אנחנו מתהלכות בכפר בצעדים כושלים. הבית של האדם נמצא בדיוק במרכז העניינים. על הבית שליד יש "אלמנת קש" ובפנים יש אדם מבוגר וחולה שנאסר עליו לצאת. אנו מנסות לברר מה אפשר לעשות לגביו. לא הרבה. המת"ק טוען יותר מאוחר שבדק והמצב של האיש "סביר" ואין סיבה להוציאו.רעש של האבנים על הפח מפחיד לא פחות מהיריות.
אנחנו מחליטות לחזור אחרי שהשגנו את החתימה ולא לנסות להתקרב לבית הכבוש. מטר האבנים באיזור מתגבר. 11 נערים יוצרים סביבנו גדר אנושית ועוזרים לנו לחפש מונית. מכל בית דומם מציצות עיניי הילדים שכבר התרגלו לסרטי אקשן ולא על המסך. הנהג מספר שעובד בחאוורה אך לא נותנים לו לצאת לעבוד. אנחנו חוזרות לכניסה. החנויות סגורות ובשבילים מסתובבים זחל"מים או טנקים (מצטערת,אני לא יודעת בדיוק) שמשאירים חותמם על האספלט.

כשאנו עוזבות את ביתא הכבושה החיילים נכנסים בית-בית... זה בטח לא יגמר מהר.

9:40 חווארה: פקק של מכוניות, פקק של אנשים- מחסור בכוח אדם. בונים את ה"טיילת" עבור החוזרים לשכם. מעוכב אחד, יש חשד לתעודת זהות מזוייפת. אשתו מחכה לו. יש ויכוח אם היא אכן מזוייפת או לא. כל אחד אומר אחרת. מחליטים שזה עניין למשטרה כחולה. ז' צריך לחכות שהמשטרה תבוא ותחליט מה גורלו. ז' ואשתו רוצים להגיע לעווארתה, שם הם גרים. הם עוברים במחסום זה יום יום.

מגיע אמבולנס מביתא. ילד פגוע ראש. לא מספיקות לברר אם זה קשור לבלגן שיש שם.

10:30 בית פוריק: שקט, מעט אנשים, רגוע. החיילים מעבירים מהר.

בעווארתה אין תזוזה. המסחר מת.

10:50 אנחנו חוזרים לביתא דרך חווארה. ז' ואשתו עדיין מחכים ואנחנו כל הזמן בטלפון עם המת"ק והמוקד ההומניטרי לגביהם, זה בבדיקה ואנחנו ממשיכות ללחוץ "בכל מקרה הוא לא יוכל להכנס לארץ" אומרים לנו במוקד. "הוא לא רוצה בכלל להיכנס לארץ,הוא רוצה להגיע לעווארתה"
בדרך עוברים אוטו מרוסק על הטרמפיאדה עם כתמי דם על דלת הנהג. כפי שמספרים היה אמש ירי על המכונית. מסביב לה עומדים מתנחלים מיצהר ושרים בשמחה "הוא מת! הוא מת! הוא מת!" לחן עממי.
בצומת יצהר מחסומון. 20 מכוניות מסודרות יפה.

10:55 ביתא: 8 בתים נלקחו: אלמנת קש על כולם. אנשים נסגרו בחדר אחד נעול כשהצבא בכל שאר החדרים. אנחנו אוזרות אומץ (או טמטום) וחוזרות לעומק הכפר. באחד הבתים מציצים מהחלון חיילים שלופי רובים. מכוונים. כל פעם שמישהו מתקרב יותר מהרצוי (לבית שלו) הנשק נדרך.האיש שהבית שלו עומד עם הילדים בחוץ, הוא עבר באופן זמני לאחיו שגר ממול כי החיילים רצו לסגור את כל המשפחה בחדר אחד ולנעול. לא , אין בחדר שירותים אך אם הם יבקשו – יפתחו להם את הדלת.
הקצין מסביר ל"בעל הבית" שאין לו סיבה לדאוג. הבית ישמר. "אל תדאג, נשמור עליו וגם ננקה". עד מתי? "אי אפשר לדעת" אומר הקצין, ומורה לשים שקיות חול על החלונות.
הזחל"ם חונה מאחורי אוטו קטן בחנייה של הבית (לא לגמרי..לא יכלו כבר לבנות חנייה יותר גדולה?? חוסר התחשבות!)
לכל האנשים הנצורים בחדר אחד בבתיהם שלהם אין אפשרות לצאת וגם לא לתקשר עם העולם- נלקחו מהם הפלאפונים. אבל "יש חובש בכל בית, אז אין מה לדאוג" מרגיע אותנו הקצין.אנחנו פונות ללכת, נשמעות יריות.

12:42 מתקשר ז' ומודיע שכעת שיחררו אותו לדרכו, המשטרה לא הגיעה, אך לקחו לו את התעודה וציידו אותו בפתק בו מסופר סיפור המעשה "חשד לת.ז מזוייפת".3 שעות הוא חיכה עם אשתו הבוכיה. סתם. אפילו לא יודעים אם היא באמת מזוייפת, אבל לקחו אותה.

אנחנו חוזרות הביתה. מקווה שאף אחד לא השתלט לי על המקלחת. אני חייבת להתקלח!!ו