בית איבא, יום חמישי, 16.3.06 אחה”צ משקיפות: נאווה מ’, מיכל ס’, גלית ה’, נורית ו-ל’ (מדווחת)תמצית: המשך הסגר ועיכובים של שעות במחסומי הדרכים. מעוכב מבוקש בבית איבא. לא ניתן לצעירים עד גיל 30, לעבור דרך מחסום מבית איבא לטול כרם, למרות סוף השבוע המתקרב.14:00 בכניסה לג’ית מסרנו לזכריה תרופות מתל-השומר עבור חולים14:10 מחסום דרכים בצומת ג’ית – ריק. אין מכוניות בהמתנה. לא התעכבנו.14:15מחסום דרכים בצומת שבי שומרון – הסגר נמשך מעבר לחג הפורים. בהתחלה ספרנו 11 מכוניות בהמתנה. הבדיקה שהייתה איטית הואצה. מאוחר יותר הטור התארך. אחד הנהגים שעמד שם כבר זמן ניכר ביקש את עזרתנו לאפשר לו להגיע לרמאללה. התקשרנו למת”ק לברר מי אינו יכול לעבור מאין ולאן. התשובות שקיבלנו היו קטועות ולא מיידיות. למעשה, אין מעבר מג’נין וטול כרם והלאה לאזורים אחרים. לנהג זה לא היה כל סיכוי.בקדמת התור נבדק אוטובוס ואח”כ נהגו התבקש להעמידו בצד לזמן ניכר. מאוחר יותר הוחזר לאחור וכמוהו אוטובוס נוסף.עדות של שני אחים שהיו באוטובוס השני: אחד גר בלונדון והאחר בסן פרנציסקו. הם באו להיפרד מאימם הגוססת בכפר סמוך לשכם. הטיסה שלהם מחר, אך עקב הקשיים בדרכים והחשש שלא יגיעו אליה יצאו הבוקר כדי להגיע לנקודה שממנה ללא קושי יוכלו לנסוע לנמל התעופה. הם התעכבו עד כה כ-4 שעות במחסומים. תקוותם להגיע לקלקילה עד הערב – נו, עוד גדול היום, עוד חמה ברקיע. (ולא נכביר כאן מילים על יחסי הציבור שתורמים המחסומים לקשרי מדינת ישראל עם העולם).יצוין כי החיילים היו ענייניים ומנומסים במסגרת התפקיד שהוטל עליהם.שני אמבולנסים מהבהבים עברו במהירות לראש התור ולא עוכבו. 15:15 בית איבאראשית, החזרנו את דו”חות המשטרה לידיו של נהג המונית לפי בקשתה של עדה ר’, שעורכת עכשיו בדיקה יסודית באשר להתנהלות המשטרה. בשעה זו המחסום להולכי הרגל די עמוס, אך לא מעבר לזה. בתוך זמן קצר מספר העוברים הצטמצם.15:30 בסככת המעוכבים בחור צעיר, סטודנט בא-נג’אח מקלקיליה. הוא לא נטה לתקשר איתנו, אך מסר את שמו. לדברי מפקד המחסום שמו עלה “בינגו” ב”מקוצרת” וצריכים לבוא לקחת אותו מהשב”כ. במסלול המכוניות עומס מכיוון שכם. כלי הרכב ממתינים ב-2 מסלולים, אבל רק במסלול אחד סופי הם נבדקים. כתוצאה מכך יש לחץ. תחת עינינו חלה תזוזה. בכל מקרה, כשהתאפשר הערנו על כך למפקד המחסום, הוא תגבר את בדיקת כלי הרכב והפקק התקצר.מפקד המחסום, סג”מ ר., תפקד ביעילות, בעירנות לפרטים הקטנים ובאדיבות בכל זירת המחסום ולאורך כל זמן שהותנו במקום, ולא הייתה כל בעיה לתקשר איתו או עם חייליו. הוא תדרך את החיילים להקפיד על הפרדה בין תור הנשים לתור הגברים. זה הוקפד במסלולים לכיוון שכם, אך לא לגמרי מכיוון שכם לא באשמת החיילים. שם אין שילוט והבאים התייצבו באותו תור כשמסלול ה”תור ההומניטארי” לא היה פתוח. ואמנם ביציאה מהמחסום ניגשה אלינו אישה והתלוננה על כך שביתה בת ה-16 נאלצת כל יום לעמוד בתור מעורב של נשים וגברים וזה מוסיף לתעוקה הכללית. סיפרנו זאת למפקד, אך דווקא היום הנושא מטופל, כאמור15:55 התקשרנו למוקד ההומניטארי וביקשנו לא “לייבש” את המעוכב במחסום ולזרז את חקירת השב”כ. הוא היה שם כבר מעל שעה. התשובה השגרתית שקיבלנו – “הם בדרך”!16:10 מפקד המחסום קיבל פקודה לאזוק את המעוכב ולקשור את עיניו. כרגיל זה נלעג, בוודאי אחרי שישב כבר מעל לשעה ללא “הנהלים”. 16:25 התקשרנו שוב למוקד ולחמ”ל המת”ק. התשובה שקיבלנו וגם מפקד המחסום: אין כרגע רכב פנוי. מהשב”כ הודיעו למוקד שהמעוכב יושב במחסום רק 20 דקות. .עד הערב יבואו לקחתו. נפלא! הבהרנו על-פי עדות הראיה שלנו את הטעות!!! (כמה פעמים 20 דקות יש בין 14:45-16:30?)16:30 טלפון לגיל, דובר מח”ט. הוא הבטיח לטפל ואמנם קיים.בשעה זו נערך במחסום תדרוך לקבוצת צנחנים בעלי דרגות על ההתנהלות במחסום.16:50 מעוכב שני. בחור צעיר כבן 17 מקוצין. הנייר בתעודת הזהות שלו נמצא קטן מהנרתיק ותעודתו נחשדה כמזויפת.למחסום הגיעה הוראה לקחת את המעוכב הוותיק ברכב שנמצא במחסום אל הגדוד. מפקד המחסום ביקש מקצין אחר שנמצא במקום לעשות זאת. קצין זה נכנס קודם לבדוק את המעוכב השני ואת חבילתו. אח”כ דרש ממנו במעין “נוהל שכן” לבדוק את תיקו של המעוכב הראשון (רק עכשיו? האם פעם שנייה?). לאחר עוד כמה חילופי דברים הוא לקח את המעוכב ברכב לגדוד כשהוא אזוק ועיניו מכוסות בפלנלית. 17:00 למחסום הגיע ברכב אדם נוסף מקוצין. הנער המעוכב אותת לנו לבקשו שימתין לו. הבחור החנה את הרכב ובא לדבר איתנו. הפנינו אותו למפקד המחסום. הוא הזדהה לפניו כקרוב משפחתו שמכירו היטב. לאחר שזיהה אותו בכל הפרטים הדרושים החליט ר. המפקד לשחרר את הנער, אבל הבהיר לו שעליו להשיג תעודה נורמטיבית, כי אחרת הוא צפוי לעיכוב בחשד לזיוף בכל הזדמנות.17:10 למחסום הגיע בחור צעיר שגילו פחות מ- 30 שסיים עבודה ברשות הכספים בשכם וביקש לשוב לביתו בטול כרם, אך סורב. לחברו לעבודה המבוגר יותר התירו לעבור, אך הוא נשאר בניסיון לסייע לו דרכנו. לא עזרו תחנוניו של הצעיר שאין לו איפה להישאר בסוף שבוע בשכם. החיילים אמרו לו שיוכל לצאת ממחסום אל בידאן. הוא פנה לאחור בכעס. לדברי מפקד המחסום, ההוראה לא לאפשר לצעירים עד גיל 30 לעבור לכיוון ענבתא-טול כרם הגיעה בבוקר, אך לפי דו”חות קודמים הוראה זו הייתה קיימת גם בימים קודמים. 17:15 בחור נוסף שפניו לטול כרם סורב. לאחר שהתווכח ניסה לעקוף את המחסום, נתפס ונענש בעיכוב. הזכרנו למפקד שאין לעכב לצורך ענישה. הוא שוחרר לאחר זמן לא רב, אך יעצנו לו להמתין – אולי תתקבל הוראה שתאפשר לו לעבור. הצעיר הראשון בינתיים נעלם, וחברו המבוגר עזב במפח נפש (עד שעזב קיימנו איתו לאוזני החיילים שיחה. בעדינות הוא הבהיר את עומק המצוקה של האוכלוסיה). התקשרנו מספר פעמים למוקד ולחמ”ל המת”ק, שכן הסתבר שאין מעבר אחר דרך אל בידאן. שכם מוקפת וסגורה. הדגשנו שכבר ערב, לפני סוף שבוע של יומיים וצריך לתת לאנשים, בוודאי אם אינם חשודים, להגיע לביתם. אי אפשר לתקוע אותם. ביקשנו להחזיר תשובה בדחיפות לנו וקודם כל למפקד המחסום. ר. שאמר שאם יקבל הוראה ברורה, אותה גם הוא ביקש, יתיר להם לעבור. אין לו עניין להתעמר בהם.18:00 עד שעה זו המתנו. עזבנו את המחסום לא לפני שהתקשרנו שוב וביקשנו תשובות, אבל טחנות הכיבוש טוחנות בעצלתיים והן אטומות באשר הן לצרכים הבסיסיים של בני האדם.