ירושלים
אבו-דיס, מחסום הזיתים,יום שישי 31.03.06 בוקר משקיפות ומדווחות: מיכל ז., קלר א. 9:00 - 12:30אבו-דיס בשער החדש "הישן", למרות הסגר, אנשים עוברים באופן חופשי. אין מג"ב באופק. יסודות החומה החדשה הולכים ומתקדמים. בפשפש ובמנזר - שוטרי מג"ב. בעלי תעודות כחולות ואנשים מעל גיל 60 מורשים לעבור אחרי שתעודותיהם נבדקו כדי לוודא שאינם בני 58 בלבד.השער החדש "הישן": אנשים עוברים באופן חופשי. אין מג"ב באופקעשרות אנשים - צעירים ומבוגרים, גברים, נשים וילדים, במיטב מחלצותיהם - מטפסים על הקיר. הפעם הצטמצם השטח שבו ניתן לעשות זאת כיון שהצבא הניח חוטי תיל על גבי הקיר. כמה נשים נושאות חבילות גדולות על ראשם."שמחנו" לראותם עוברים (לעיתים בעזרתנו), וממש חשנו מעין שביעות רצון שובבה (רגשות אבסורדיים!) ובו בזמן נחרדנו מהמחשבה על הצפוי להם כשכל הפתחים ייסגרו.אנשים דיברו איתנו ואמרו: "זו אדמתנו, מדוע מתייחסים אלינו כך" ויכולנו רק לענות שיהיה גרוע עוד יותר אז שתקנו.הלכנו לראות איך הבנייה מתקדמת. קשה להסביר, צריך לראות את זה. מבין הבתים רואים שתי סמטאות מקבילות שתפריד ביניהן חומה (או קיר, או שניהם, או השד יודע מה). באחת יסייר הצבא ויפטרל, סמוך מאוד לבתים שיהיו חלק מישראל (אדמת גזל), באחרת ייסעו תושבי החלק המזרחי לאבו דיס, עזריה, סוואחרה. האם יהיה להם כביש אחר? האם יורשו לנסוע במכונית פרטית? סמוך לשביל הסיורים נמצא ביתו של אדם ששוחחנו איתו והוא עזר לנו להבין מה פשר העבודות. ממול, במרחק מספר מטרים, הבית שבו הפעילים האיטלקים מתגוררים. הם ב"צד הלא נכון" ומחפשים מגורים בירושלים.בפשפש. סגר
משונהכאן המצב שונה לחלוטין ומחזיר אותנו ל"ימים ההם" לפני מספר שנים. ג'יפ עומד ליד הפתח הצר, כמעט חוסם אותו. 3 אנשי מג"ב בודקים כל אחד ואחד. מצדה השני של החומה, תור ארוך. רק בעלי תעודות כחולות ומבוגרים מעל גיל 60 עוברים, וזאת אחרי שתעודותיהם נבדקו כדי לוודא שאינם בני 59 אלא באמת 60 . התקשרנו לא. והוא הבטיח לדבר עם המפקד. לאחר זמן מה מגיע המפקד ומבוגרים עוברים ללא בדיקה. האחרים, צעירים יותר, נבדקים ונשלחים לאחור. אין להם ניירות מתאימים.שוב התמונות של השפלת נשים עם ילדים קטנים ותינוקות, מתחננות כדי לעבור ולבקר את בני המשפחה באבו-דיס או להגיע לרופא עם הילד, כשהן מחזיקות ביד את תוצאות הבדיקות הרפואיות. אבל למי איכפת? בטח לא למג"ב. פתאום מגיעות פקודות חדשות, "התרעות חמות", יש לבדוק היטב כל מכונית (איזה מכוניות? אולי האוטובוסים המחכים ליד תחנת הדלק?)במנזר. ג'יפ חונה ליד השער וחוסם את הכניסה. בפנים, קבוצת נשים, כ- 25 , עם ילדים קטנים. הן באו מכפר ליד חברון, עשו דרך ארוכה ועברו כמה מחסומים. הן עלו בתוך שטח המנזר והלכנו אחריהן. שוטר מג"ב התחיל לצעוק במגפון שלו אבל אף אחד לא התייחס. לא הבנו מה הוא אומר.כמה נשים ניסו לעבור דרך הגדר, במקום שבו היא נמוכה יותר. אבל היא בכל זאת גבוהה מדי וזו משימה בלתי אפשרית עם ילדים קטנים. הן חזרו והתיישבו על הארץ בהמתנה לנס. התקשרנו למת"ק - אין תשובה. לא. - הוא ידבר עם המפקד. חיכינו. כל הנשים החזיקו תעודות כתומות וירוקות. המפקד וחייל נוסף נכנסו לשטח המנזר. שאלנו אותם כמו תמיד, איך הם נכנסים למנזר. יש להניח שאסור להם לעשות זאת. תשובתם כרגיל היתה שהם עושים זאת באישור אנשי המנזר עצמם. בכל זאת הם יצאו במהירות וכך גם אנחנו.דיברנו עם המפקד וביקשנו שייתן לנשים ולילדים לעבור.- לא אני לא יכול. הן מביאות את הילדים בכוונה ושמות עליהם חגורות נפץ מה, על ילד בן 3 ?- כן, יש הרבה דוגמאות ויש לנו התרעות ואני מחליט.אז חזרנו לפשפש ונתנו לו להחליט. המצב כקדמותו. הרבה אנשים מחכים. מאוחר יותר ראינו שחלק מהנשים והילדים אכן עברו יוצאו מהמנזר. מחסום הזיתים ריק. לבקשתנו נהג המונית לקח אותנו לקצה הכביש מזרחית לחומה (צדו השני של כביש הביטחון) המגיע לחלק אחר של עזריה. זהו כביש ללא מוצא. הנהג סיפר שרוב התושבים כאן באו מעבאדיה (היום שטח A) והם בעלי ממון ובנו בתים יפים. בדרך חזרה הוא הראה לנו את הבית שבנה סבו: היום מתגוררים בו 18 נפשות - הוריו, אחיו, נשותיהם וילדיהם. הבית קטן למדי. הפשפש אותו המצב. תור ארוך. עזבנו ב - 12:30 שעון פלסטין.13:30 שעון ישראל. אין זמן לקונטיינר.