ענתא, קלנדיה, א-ראם

קלנדיה, יום ו', 7/4/06, בוקרמשקיפות: קליר א', תרצה ל' (רושמת)9:03, מחסום ענתא בהגיענו למחסום אנו רואות 4 אנשים מעוכבים. חייל פוקד עליהם לעמוד בנפרד זה מזה, לאורך הקיר. מולנו, ליד הבודקֶה שבמסלול לכיוון ירושלים, 4 נשים מעוכבות, עומדות יחד. אנחנו שואלות את אחד מהאנשים, והוא אומר שאין לו אישור. החייל פוקד עלינו בטון גבוה להתרחק כמה מטרים ולא לדבר עם המעוכבים. אחרי כ – 10 דקות קוראים מתוך הבודקֶה לנשים, אחת אחת, ומחזירים להן תעודות. אחר כך לאחד האנשים. כ – 10 נשים מבוגרות רוצות לעבור לכיוון ירושלים. הן בנתיב ההפוך לנתיב של בדיקת החיילים. חייל מוביל אותן אחורה כמה מטרים בחזרה לכיוון ענתא. (הרי אין להן אישורים.) שתיים בכל זאת עוברות דרך החיילים לכיוון ירושלים, ואף אחד לא בודק להן תעודות. 6 מהן פשוט עולות לכיוון הגבעה ועוקפות את המחסום. בכלל, יש תנועה ערה של הולכי רגל שעוקפים את המחסום דרך הגבעה. שתי האחרונות פשוט מחכות דקה שתיים, ואז עוברות גם הן דרך החיילים, והחיילים לא בודקים בתעודות שלהן.אחריהן מגיעה קבוצה גדולה נוספת של נשים וגברים מבוגרים, בין 15 ל – 20, שרוצה לעבור דרך המחסום לכיוון ירושלים. החיילים שולחים אותם אחורה כמה מטרים לחכות. כל הקבוצה מתפזרת ומתחילה לחזור על עקביה. אנחנו שואלות את החייל – מה ההנחיות היום? הוא אומר – סגר מלא כולל אישורים. רק אישור של צוות רפואי ומצב קריטי יקבלו אישור לעבור. כשנשים עוברות שתיים-שתיים, הוא מעלים עין ונותן לעבור, אך לא יכול לתת לקבוצה של 500, נכון? מה, יעשה צחוק מעצמו? בזמן שהוא אומר זאת, כל החבורה של האנשים המבוגרים מטפסת במעלה הגבעה, ועוקפת את המחסום לכיוון ירושלים. האנשים המעוכבים (למעט אחד ששוחרר) עדיין במקום (20 דקות אחרי). אדם צעיר עם ספר ביד עובר דרך המחסום, והחיילים מורים לו מיד להיכנס לחדר בקרוואן הקטן שבמקום הבדיקה של הולכי הרגל לכיוון ירושלים. חייל נכנס איתו, וחייל שני סוגר עליהם את הדלת ומחזיק את הדלת סגורה מבחוץ. לאחר מספר דקות חייל נוסף נכנס לתוך הקרוואן, ושוב חייל נותר בחוץ מחזיק את הדלת סגורה. אחרי 5 דקות יוצאים כולם. הבחור נקרא לבודקֶה ממול ומחכה. אנחנו שואלות את אחד החיילים מה פשר הדבר, והוא עונה שמדובר באדם עם בעיות, הוא מוכר להם. ומה עם המעוכבים כאן כבר חצי שעה? חיילים מאחור שומעים וקוראים – אז מה , מותר לנו להחזיק אותם 24 שעות. אנחנו שואלות, ובכל זאת, מתי ישוחררו. החייל אומר שהקצין שמצא אותם (בתוך שטח ישראל) נמצא באירוע והתעודות אצלו, כשיגמר האירוע הוא יבוא ויעשה להם חקירה. מתי, אנחנו שואלות. מיד, הוא בדרך. ומה עם הבחור הצעיר, מתי ישוחרר?מיד, הוא ייבדק וישוחרר. אכן כעבור שתי דקות הוחזרה לו תעודתו והוא חצה את המחסום לכיוון ירושלים. 10:00, מחסום קלנדיה אכן, החל מא-ראם, ישנה בתחילה גדר ברזל, ואחרי כמה עשרות מטרים – החומה מבטון. סגורה לכל האורך, למעט שני פתחים שנשלטים על ידי חיילים. בקלנדיה עצמה גם כן הושלמה החומה. פתח ברוחב כשני מטר סגור בשער ברזל ושרשרת עם מפתח. שני חיילים שומרים עליו. הם פותחים לנו. מסוף כלי הרכב פועל. מכוניות בודדות עוברות בו בכל רגע נתון. אנחנו עוברות דרך המסוף להולכי רגל – לגמרי שומם. לא היה אף עובר אחר בזמן שעברנו. יצאנו והתקרבנו למחסום הראשון שכלי הרכב עוברים במסוף כלי הרכב לכיוון ירושלים. שאלנו את החיילים בתוך הבודקֶה מה ההנחיות. זהו מחסום שבו הם נדרשים להראות דרך החלון תעודה, לחיילים שיושבים בבודקֶה, ולהוריד את יתר הנוסעים: רק הנהג אמור לעבור דרך מסוף כלי הרכב. יתר הנוסעים, למעט אמא, אישה או ילדים (האם גם אבא, אחים?) צריכים לצאת מהמכונית ולעבור ברגל את מסוף הולכי הרגל. הנהג צריך לחכות להם בצד השני. החיילים מדברים רק דרך הרמקול. לא יוצאים מהבודקֶה. רק שהאנשים במכוניות לא יודעים את כל זאת. חלק קמים ויוצאים מהאוטו להראות תעודה – למשל, אדם מבוגר יוצא מהאוטו, והחיילים קוראים דרך הרמקול – לא, רק תעודה רק תעודה, והוא לא שומע, או לא יודע שזה מכוון אליו, ויוצא.אנחנו אומרות לחיילים, סיפר לנו אדם שפגשנו לפני כמה דקות, שאמא של חבר שלו, בת 70, נדרשה אתמול לחכות שעה. למה? החיילים עונים: אנחנו רק שניים, מה אתם רוצים מאתנו.יש 3 – 4 מכוניות בתור למחסום הראשון הזה. מגיעה משאית, החייל מודיע ברמקול: רק לביתוניא אתה עובר. הנהג מתעקש, יוצא מהאוטו וניגש לבודקֶה, החייל אומר, חכה, אני מבקש אישור, תעמוד בצד... אין לך אישור... רק בלילה מעבר חופשי למשאיות... אתה יכול לישון כאן... יום טוב.נהג עוזב מרוגָז.במכונית הבאה ארבעה נוסעים. ברמקול נשמעות הוראות החיילת: כל השלוש הולכים ברַגלִי.במכונית הבאה משפחה מכפר עקב (ירושלמים), נוסעים לתלפיות, יעברו את המחסום וייסעו דרך עטרות. אתמול הוא נסע עם חבר, החבר היה צריך לרדת מהאוטו ולעבור דרך המחסום. עכשיו נראה מה יהיה, הוא אומר. החיילת ברמקול שואלת: זאת אשתך? טוב. מרימה המחסום והוא עובר.זה מה שנשמע מהרמקול של החיילים כאשר המכוניות חולפות על פני הבודקֶה:יש לך מישהו מאחורה? רד בקשה, תפתח לי את הדלת, טוב.ילדים באוטו, שלך?מי יש לך מאחורה?מי אלה בשבילך? לא שומע, תרד מהאוטו, בא דבר איתי.רק אתה עובר. הם עוברים דרך ה'הולכי רגל', ואתה תחכה להם אחרי המחסום. יש לך ת"ז כחולה? בסדר, תוריד אותם שיחכו לך.בוקר טוב. עצור, עצור! עצור! נהג, נהג, תראה לי ת"ז בבקשה. ת"ז. תראה לי, רק תראה לי (כנגד זה שהנהג מתכוון לקום ולצאת מהאוטו ולהראות). אתה עובר, הנוסע שלך צריך לעבור דרך המחסום. (מדובר במונית.)אנחנו עוזבות את מחסום כלי הרכב ועוברות דרך המסוף להולכי רגל. הקרוסלות במסלול 1, לנשים, סגורות. מספר נשים מחכות, קוראות באינטרקום, אין מענה. אנחנו מסמנות לקצין באחד הביתנים. הוא יוצא ואומר, אני מהמת"ק, לא מפקד המחסום. הוא לא ידע שמסלול 1 לא עובד. אה, לא עובד? חילופי משמרות. מה הבעייה, שילכו למסלול 3, אין לחץ. בינתיים נפתח מסלול 1, ואנחנו עוברות. במסלול 3, החייל קורא ברמקול, לא, לא לא, תלמדו איך לעמוד. ומורה להם ברמקול לעמוד בשורה אחת. אחד אחד עוברים. אחד מאלו שעוברים הוא הנוסע במונית שראינו במחסום כלי הרכב, שהיה צריך לרדת ולפגוש את נהג המונית בסוף המסוף. הוא פוגש את המונית רבע שעה אחרי שהמונית הורידה אותו במסוף כלי הרכב.10:50, מחסום א-ראם אנחנו חוזרות דרך א-ראם. עדיין יש מחסום, ועדיין בודקים הולכי רגל ומכוניות.