ירושלים

נועמן, יום ג' 04.04.06, בוקר משקיפות: יהודית א., תמר א. (מדווחת) ציד אדם.בקצה הדרך שיורדת מנועמן לאום טובא מחכים רק פועלים מעטים להסעת הקבלנים. על הגבעה באמצע הדרך בין אום טובא לנועמן מפוזרים עשרים-שלושים פועלים שבדיוק ברגע זה חוזרים על עקבותיהם ופונים בחזרה לנועמן, בחלקם רצים, בורחים. פועל אחד שבא לקראתנו שואל האם ראינו חיילים. לא ראינו. הפועל הבא מצביע אל כיוון הגבעה ואומר "משטרה". כעבור כמה רגעים אכן מופיע מכיוון הר חומה שוטר מג"ב בודד, הרובה בידו, ועולה על הגבעה. הוא מדווח בקשר שהוא נמצא על "גבעה ימינה מאום טובא". הפועלים ממשיכים לנוס וכבר הספיקו להיעלם בצד השני של הגבעה. מכיוון נועמן בא ג'יפ מג"ב – הסרת החסימות בדרך מקלה מאוד על הג'יפים בחיפושיהם אחרי שב"חים – כנראה כדי לאסוף את השוטר הבודד, אך זה כבר נעלם מאחורי הגבעה, והג'יפ חוזר לנועמן. בהמשך הדרך אנחנו רואות שוב את השוטר הבודד ועולות כדי לראות האם הספיק לתפוס אנשים. לפני הכניסה לכפר אנחנו חוזרות לדרך הראשית, שם עומדים שוטר מג"ב נוסף וחיילת ומשגיחים על מי שיוצא לכיוון ירושלים. שלושה ילדים בדרכם לבית הספר נאלצים לעבור לידם ונצמדים לצד השני של השביל הצר כדי להתרחק כמה שיותר מהשניים. אנחנו פוגשות הורים שמלווים את ילדיהם לבית הספר שבדרך כלל מברכים אותנו לשלום בחיוך. הבוקר הם מתוחים ומבוהלים ובקושי מצליחים לומר "בוקר טוב". בתוך הכפר נמצא עדיין הג'יפ. השוטר-הציד הגיע בינתיים גם הוא. הוא ירד מלמעלה אל בתי הכפר ויוצא עכשיו מאחת החצרות שם המשיך לחפש שב"חים. הוא עולה על הג'יפ ונעלם איתו לכיוון אל-ח'אס. הג'יפ נוסע במהירות מופרזת וברעש מיותר. לפני אחד הבתים שדרך חצרותיהם עבר השוטר עומדים ילדים שעמדו לצאת לדרכם לבית הספר באל-ח'אס. נוכחות המג"בניקים הפחידה אותם, ורק אחרי שהג'יפ נעלם וגם אנחנו הולכות לכיוון המעבר לאל-ח'אס הם באים אחרינו. כך גם כמה פועלים שהצליחו להסתתר בחצרות. ג'יפ מג"ב נוסף חונה ליד הבתים הדרומיים של נועמן שביניהם לבין הדרך הראשית מפרידים שדות. בירידה למעבר מחכה לנו תמונה של הרס מתמשך של הטבע לשם בניית מחסום מזמוריה. מה שהיה לפני שבועות מעטים מורד מלא עצי זית הפך לשטח מיושר ברוחב של כמאה מטרים. למטה עומד ג'יפ מג"ב, בעלייה לאל-ח'אס מחכים כמה פועלים בתקוות שווא שאולי בכל זאת עוד יצליחו להתגנב למקום עבודתם. ארבעה פועלים שאת תעודותיהם לקח כנראה המג"בניק על הגבעה מגיעים לג'יפ ומחכים שישחררו אותם. שלושה-ארבעה פועלים אחרים שלא נתפסו מחכים מאחורינו תחת שקדייה לרגע שבו יכלו לחזור בשלום לאל ח'אס. כאשר הם מבינים שהג'יפ לא מתכוון לזוז, הם מתחילים לרדת במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. אחד מהם מרים את ידיו לשמיים – אולי מאללה תבוא הישועה. הם מצליחים לעבור את כביש הביטחון ולעלות ליד בית הקברות לצד השני, בעוד ששוטרי הג'יפ עסוקים עם המעוכבים ושניים מהם עולים לרגע לכיוון אל-ח'אס, אך חוזרים ללא מעוכבים נוספים. ב-7.15 בדיוק מתחדשות עבודות הבנייה. מחפר – זרוע כתומה ארוכה עם כף קטנה בעלת שיניים חזקות - עולה על הקרקע המיושרת ומתקרב למה שעוד נשאר מהגבעה. הזרוע מתרוממת, השיניים תופסות עוד חתיכת אדמה עם אבן החול מתחתיה ומורידות את הכול תוך שנייה. אנחנו עומדות במרחק של כעשרה מטרים, והאדמה מתחתנו רועדת. מחפר צהוב נמוך עם כף גדולה אוסף את האדמה שנפלה ומפנה אותה. אנחנו עוזבות לפני ששיני המחפר יתפסו בטעות גם אותנו. בקרבת זירת ההרס אנחנו פוגשות את מכרנו אי' המאבטח (שהתקיף ביום חמישי את דרור אטקס). הוא שואל לשלומנו ואנחנו עונות, "רע מאוד". "כן, זה הרס של הגבעה, אני מסכים", הוא אומר וממשיך עם ההצדקה הנצחית של כל מי שעובד בשרות של שלטון כיבוש: "אנחנו לא מחליטים, אנחנו רק מבצעים". יש לו נחמה פעוטה: השקדיות שעומדות מטרים ספורים לפני שיני המחפר תישארנה. הוא מסתכל על התג שלנו, "נשים למען זכויות אדם". "עוד לא ראיתי אדם טוב", הוא אומר, "הם חיות".בדרך חזרה בין נועמן לאום טובא כבר אין מג"ב. גם אין עוד פועלים שמנסים לעבור. מהר חומה נשמעים קולות המחפרים שממשיכים לבנות את השכונה – נועמן בין שני אתרי בנייה שנוגסים כל יום עוד חתיכת אדמה ומתקרבים. אחה"צ קיבלתי הודעה שכבר שלושה ימים אין מים בנועמן, כי במהלך העבודות על המחסום נותק הצינור שמגיע מאל-ח'אס. ניסיתי את מזלי עם טלפונים שונים. בלשכות עדיין לא מכירים את השם נועמן וגם לא את השם הצה"לי מזמוריה וצריך להסביר היכן המקום. מלשכת מג"ב מרחב ירושלים קיבלתי אחרי בירורים תשובה שהמים כבר הוחזרו ושהניתוק לא קרה בשל העבודות, אלא ביום שישי, כשלא עובדים. אחר כך חזרו אליי מה"מוקד ההומניטרי", אישרו שאכן הקבלן אחראי לניתוק, כרגע עובדים על התיקון ובעוד שעה יהיו מים. בערב התקשרתי לי', והוא אישר שהמים חזרו. גם אמר שציד השב"חים שהיינו לו עדות הבוקר הוא כרגע עניין יומיומי.