זעתרה חווארה בית פוריק

כביש 5 ("חוצה שומרון"), זעתרה, חווארה, בית פוריק – יום ד', 26.4.06, בוקראילנה ה., נינה ס., חנה א. (מדווחת)כללי: מסתבר שאכן אפשר עוד להחמיר את ה'בידול'. לא צריך בשביל זה לשנות את ההוראות במחסומי הקבע הלבושים 'שלמת בטון ומלט'. יש עוד דרכים וצידי דרכים כדי לקיים את מישטר הגיטאות, ורמיסת זכויות אדם בסיסיות.7:35 – 2 חיילים עומדים ליד מעקה הבטיחות בכביש 5, לכיוון מערב, בערך מול אז-זאוויה. לידם שלוש נשים. ככל הנראה, פלסטיניות שאינן מורשות לנוע על כביש זה.7.45– כביש 5476, הכביש אל ומדיר בלוט ובורוקין, חסום קצת אחרי אזור התעשיה וזרוע המתכתב- 3(!) ערימות עפר וסלעים, בגובה מטר בערך, כל אחת. הערימות ממוקמות במרחק של כ-10-15 מטר זו מזו. משני צידי החסימות מוניות ובצד הדרום-מערבי גם מכוניות פרטיות. לדברי אחד מנהגי המוניות החסימה הוקמה מחדש (היתה שם בעבר, אך הוסרה) לפני 4 ימים. לכאן מגיעים מבידיה, חארס, ג'נין... ומסיעים אנשים לסלפית, רמאללה, בית-לחם. וכן, זו ה'תחנה' מברוקין וכפר דיכ לכיוון צפון.משיחות עם האנשים עולה כי יש מחסומי "פתע" מאויישים באזור בורוקין ואז אנשים מעוכבים רבע שעה, שעה וגם שעתיים, עד שהמחסום מתקפל. מחסומים נוספים שאנשים צריכים לעבור נמצאים גם בחלמיש (נווה-צוף) ועטארה. ועוד לא הזכרנו את זעתרה בדרך לסלפית ודרומה.המחזות הקשים של אנשים הנאלצים לטפס על ערימות עפר וסלעים בעודם אוחזים חבילות בידיהם, לבושים בגדים חגיגיים, אמא נושאת תינוק בן יומו עטוף בשמיכה ביד אחת ותיק ביד האחרת, ילד קטן מתלווה לאביו, תלמידים בדרך למוסדות לימוד, אנשים בדרכם לעבודה. כולם צריכים לעבור את מסלול המכשולים הזה. אין אפשרות לעקוף את הערימות מהצד כיוון הן מכסות גם את שולי הכביש.כמו שאמר לנו אדם אחד: "חזרנו 50 שנה אחורה" ופתאום חמור נראה חיה חיונית מאין כמוה.תהיה נוספת של נהגי מוניות היא מדוע, אם יש להם "אישור נסיעה בכבישים פנימיים" בתוקף והם רשאים להסיע נוסעים מברוקין ליריחו, ובכל זאת הם מנועים מלצאת דרך שכם.8:10 – עזבנו.בהמשך הדרך: ליד הבית הנטוש מול מרדא אין בשעה זו רכב צבאי, אך, ב-11:00 בדרכנו חזרה, הרכב כבר עמד כהרגלו.המחסום בזיתא פתוח.8:20 – תפוח מכיוון מערב: 23 מכוניות. התור מתקדם לאיטו. אנשים יוצאים מהרכבים ועומדים לצידם.מכיוון זעתרה – 30 מכוניות.3 תחנות בידוק + מסלול הומניטרי. לשאלתנו על ההגבלות, מפקד המחסום עונה: "אף אחד לא עובר היום, גם לא יהודים". מין הומור שכזה.לאנשים אסור לחצות את המחסום רגלית.אוטובוס מגיע מטול כארם: אנשים מורדים ממנו, מסמכיהם נבדקים והם מורשים להמשיך לרמאללה.8:45 –ביתא פתוח.8:50 – צמת יצהר אין מחסום, גם לא בדרך חזרה, ב-10:50 בערך.8:55 – חווארהעמדות בדיקת המיסמכים מוזגו עם עמדות הבדיקה הגופנית ובדיקת התכולה. יש שתי עמדות.מפקד המחסום לא מאפשר לנו לעמוד סמוך לעמדת המעוכבים, מתחת לסככה המכסה את מסלולי הקרוסלות.משאית הבידוק פועלת.ההגבלות "הרגילות" – תושבי טול כארם, ג'נין, שכם וסביבותיהן, גילאי 15-30, לא מורשים לצאת.בודקים תעודות של צעירים הנכנסים לשכם.מעט מאד מבקשים לצאת משכם.9:25 – בית פוריקמפקד המחסום מרחיק אותנו ("בבקשה") מאזור המחסום. אנחנו עומדות ליד השלט האדום המציין כי בשטח פועלים כוחות פלסטיניים ומתצפתות.מעט הולכי רגל. אין תור מכוניות בכניסה לשכם.כשמגיעה קבוצה, קודם נבדקות נשים, אחר כך גברים.באזור החניה, בכביש המוביל לכפר בית פוריק, מספרים לנו כי היום פתחו את המחסום ב-5:30 וכי אתמול המחסום נסגר בין 14:00 לבין 18:30, בגלל "בעיות בשכם". לא איפשרו לילדים קטנים, לחולים ולנשים לחזור לכפר.9:45 – חזרה בחווארהאין מכוניות ממתינות.צעירים מוחזרים על עקבותיהם; לאמא ושני ילדיה הפעוטים מרשים לעבור, על האב אוסרים; לעומת זאת, לגבר צעיר עם ילדה על הידיים כן מאפשרים לצאת; גבר ותחבושת על עינו הולך בכביש: מרחוק, על פי תנועות ידיו נראה שהוא מבקש ללכת, אבל החייל ואחר כך המפקד לא משתכנעים. הוא נאלץ להיכנס לתור. גבר צעיר שמספר לנו (ממה שהצלחנו להבין) שהוא נשוי ויש לו ארבעה ילדים, שעבד במקומות רבים בישראל וזקוק לעבודה, בת.ז. שלו רשום שהוא משכם וומשפחתו מתגוררת בכפר מדרום לשכם. הוא רוצה להגיע אליה. לא מאפשרים לו. הת.ז. שלו מוחזר לו והוא נשלח חזרה לשכם. כמה דקות אחר כך, הוא מנסה לצאת דרך שביל הולכי הרגל, יחד עם עוד שניים שאחד מהם נראה מבוגר יחסית והם נושאים חבילה של קופסאות נעליים. החיילים תופסים אותם ועכשיו הם מעוכבים. ב-10:25 מאפשרים למבוגר להמשיך בדרכו ואילו את הצעירים מחזירים לשכם. אך ב-10:30 מאפשרים לצעיר עם קופסאות הנעליים להצטרף למבוגר ואילו על בעל המשפחה אוסרים את היציאה. הוא כעוס ביותר.מהמראות הקשים השכיחים כל כך במחסום: אב נושא בידיו ילד שנראה די גדול, ראשו של הילד שמוט, גופו נעדר טונוס ונראה שהוא חולה; גבר קשיש נושא חבילות; גבר עם גבס, נעזר במקל וזוכה ל"הקלה", הוא נבדק בלי לעמוד בתור, אבל חייב לעבור את כל הדרך ברגל; אשה קשישה מדדה עם מקל לכיוון שכם; ילד נעזר בקביים, אשה נישאת בעגלת העברת הסחורות...אמבולנס מעוכב זמן רב מאחר והסיע משהו או מישהו (לא הצלחנו להבין) ללא אישור מתאים. בסופו של דבר הורשה להמשיך ולצאת משכם.10:50 – עזבנו את חווארה10:55 – זעתרה – 42 מכוניות מכיוון שכם, כ-10 מכוניות מכיוון מערב. במיגרש החניה עומדים אוטובוסים, לרגליהם כלבנית וכלב.11:30 – בכביש 5, לכיוון מערב, מערבה לא-זאוויה, 2 החיילים מהבוקר ולידם גבר, שתי נשים, ילדה בת שמונה, ילדה בת שנה וחצי ותינוקת בת 9 (במלים: תשעה) ימים!!! הן מכפר ראי, צפונית מזרחית לטול-כארם. רוצות לחזור הביתה דרך עזון עתמה. לחצות דרך הטרשים. לא הצלחנו להבין איך הגיעו לשם, מאיפה בדיוק, אבל עצם זה שנשים נאלצות להגיע למצב כזה שהן צריכות לצעוד רגלית, כשהשמש זורחת ושעת הצהריים מתקרבת והיום יבש, נעשה חם, חם מאד אפילו, כמה ימים אחרי לידה, עם תינוקת על הידיים... אמנם החיילים נתנו להם את המים שהיו להם, אמנם איפשרו לנו, אחרי שדוממנו מנוע (שחס וחלילה לא נתניע ונבריח אותן?) לתת לאם היולדת לשבת במכונית (וכך יכלה להיניק את התינוקת), אמנם נתנו להן את המים והאוכל שהיה לנו, אך מה כל זה למול המצב שאין מלים לתארו, של נשים וילדות קטנות, על אדמה שנכבשה מעמן והן מנועות לנוע עליה בחופשיות??? לא עזר דבר, גם לא טלפון למוקד ההומניטרי. הגבר נשאר עם החיילים (הוא מכפר בסביבה) והנשים רק יכלו לחצות את הכביש ולחזור בחזרה, כדי למצוא תחבורה פלסטינית.