בית אומר

בית לחם וסביבתה, יום א' 09.04.06 , אחה"צ משקיפות: אילנה ה., חגית ש. בצהריים באל ערוב, שעת החזרה של תלמידי ביה"ס הלומדים בבית אומר לבתיהם, ראינו חיילים מתפרסים על הגבעה שצופה לכניסה הדרומית למחנה הפליטים. ג'יפ אחד ואח"כ גם שני חונים בצדו המערבי של כביש 60 , מול אותה כניסה. מאנשי המקום שמענו שפעמיים ביום, בבוקר ובצהריים, כוחות הצבא נערכים לעימות עם התלמידים. ראינו תלמידים מגיעים מבית-אומר באוטובוסים ונוסעים לתוך המחנה. גם תלמידי הקולג' (שנמצא מעבר לכביש מול מחנה הפליטים) חזרו לביתם, הם הולכים ברגל וחוצים את כביש 60 מול אותה כניסה למחנה. השעה עברה היום בשקט ללא עימותים עם הצבא.שוחחנו עם כמה מתלמידי הקולג', בנים ובנות, עם מורה, עם אנשי המחנה שעברו במקום, ועם הקצין הממונה על היחידה שמוצבת בנקודה זו. הקצין אישר שאמנם במקום זה היו בעבר הרבה מקרים שתלמידים השליכו פחיות צבע, אבנים ואף בקבוקי תבערה על מכוניות שנוסעות על כביש 60 , אך בחדשיים האחרונים - לדבריו - זה כמעט ולא קורה. הזכרנו לו את שני הנערים שנפצעו לא מזמן לא מזמן מיריות כדורי גומי של חייל על תלמידים (את אחד הנערים פגשנו, וכל זרועו היתה חבושה בגבס, הנער האחר נפצע קשה בלסתו ואושפז בבית חולים הדסה). סיפרנו לו את הדברים ששמענו מכמה מאנשי המקום שסיפרו על התנהגות מתגרה של החיילים בתלמידים בשעות שבהן תלמידים יוצאים לבי"ס ושבים ממנו. (כן הזכרנו את הנערים והילדים הרבים מבית-אומר שראינו לאחרונה בהארכות מעצר בבית המשפט הצבאי שעומדים למשפט על זריקת אבנים ובקבוקי תבערה ואת הרדיפה של חיילים עם רובה שלוף אחרי ילדים בכניסה הצפונית למחנה, זו שמול מגדל התצפית, שהיינו עדות לה לפני כשלושה שבועות). הקצין הסביר שהוא אחראי רק ליחידה שפועלת מול הכניסה הדרומית ואינו יודע מה קורה בנקודות אחרות, אפילו אלה הסמוכות כל כך אליו (נשמע קצת כמו טמטום, אך בעצם מדגים את האטימות שבטוי קיצוני יותר שלה ראינו בהמשך היום בהתנהלות של החיילים במת"ק). הוא אמר שהוראות הפתיחה באש השתנו לאחרונה (אף הסביר שהוראות אלה משתנות לעתים קרובות) ולכן, לדבריו, בחדשיים שהוא מוצב במקום כמעט ואין עימותים בין הצבא והתלמידים. מדבריו ניכר היה שאינו שולל את הגירסה שטוענת שנוכחות הצבא היא שמציתה את העימותים.מורה, תושב המקום, הסביר שזורקי האבנים הם ילדים מסוימים שמוכרים לכולם במחנה והם פשוט בלתי נשלטים; חלקם משתפים פעולה עם החיילים ("שתולים") וזורקים אבן כדי ללבות את האוירה ולסחוף את האחרים. אחרים תיארו בפרטי פרטים את האירועים של זריקת אבנים ואת תגובת הצבא . עוד אחרים דיברו על כניסת החיילים למחנה ולבתיו בעיקר בשעות הלילה, על המצב הקשה, האבטלה הגואה, קשיי הפרנסה, ההגבלות בתנועה ועוד. בכניסה לבית אומר היו מעט מוניות ופחות התגודדות של אנשים סביבנו ולא היו מבקשי עצה ועזרה הפעם. חזרנו צפונה למ"תק עציון. בדרך ראינו טור חיילים הולכים לאורך כביש 60 , דרומה לצומת עציון. במחסום שבצומת לא היו חיילים.במת"ק בין 14:30 ל 15:30 לערך, היו קרוב ל 300 גברים ונשים. חלקם ישבו בסככה, חלקם חיכו בדוחק רב לפני הקרוסלה החדשה שנשלטת על ידי חייל בלתי נראה ודרכה עוברים לאשנבים שגם הם, לאחר השידרוג של המקום, בלתי נראים. הרמקול נשמע קורא מדי פעם בשם מישהו. והקול צורם ומאיים. רבים חיכו בחוץ. היו אנשים שהיו במקום מ 8 בבוקר לדבריהם וההנפקה של כרטיסים מגנטיים איטית ביותר. ניהלנו שיחה ממושכת ומעצבנת עם אייל כפי שעשה צוות אותו הבוקר והצוות שלמחרת היום. ניסינו ללא הצלחה לעורר אנשים מהמנהל שיתערבו בנעשה שכן היו רגעים בהם נדמה היה שהמתח בתור גובר ומגיע לנקודת רתיחה. מישהו מהמחכים העצבניים דפק בכוח על הפח וזה הניע את סגנו של אייל לרדת בלוויית שלושה חיילים ו"לעשות סדר" במקום. הם נעלו את דלת הכניסה לסככה. מן הסתם חשבו שיוכלו להתגבר על המצב אם תפסק הזרימה של אנשים נוספים פנימה. הצענו להם שיתלו שלט ובו פירוט של הענינים שלא יזכו בטיפול, כמו, למשל, אישורים לסוחרים ולפועלים שלא ניתנים כל עוד נמשך הסגר. יש אנשים שמחכים לקבלת אישורים אלה ואינם יודעים שלא יזכו להיענות גם אם יגיע תורם. יש גם שמחכים למאהר (השוטר). אך הוא איננו ולא יגיע אלא בעוד כמה ימים. אמר לי בטלפון שיעבוד בחג. לא ברור לי לאיזה ימים התכוון.