חברון, חברון, ירושלים
בית לחם וסביבתה, יום ג' 18.04.06, אחה"צ משקיפות: ליאת ד., רות א. (מדווחת) ,p>מראש סיכמנו על משמרת קצרה לרגל ערב החג. בדיעבד הוכח שצדקנו בקביעה זו לאור העדר כמעט כל פעילות הן במעבר רחל והן במת"ק עציון. מחסום 300 – מעבר רחל: בבואנו פגשנו שלושה גברים שישבו על הגדר בכניסה למעבר. שאלנו אותם על הקורה במעבר ואחד מהם השיבנו שהוא תושב מזרח ירושלים הנשוי לאישה מחברון. הוא יושב ומחכה שמא יתנו לה לעבור ולבקר אותו. לדבריו, בדרך כלל לא מאפשרים לה לבוא לבקרו, בודאי לא בזמן של סגר
, אך לו ניתנת אפשרות מעבר לחברון והוא נוסע לשם לבקר אותה ואת שני ילדיהם. ניגשנו למעבר עצמו, לקראתנו צעדה קבוצה של תיירים אפריקאים שכנראה חזרו מביקור בבית לחם. פרט להם כמעט ולא הייתה תנועה במקום. אנשים בודדים עברו, אחד ענה על שאלתנו מנין בא וסיפר שהוא גר מהעבר השני של המחסום ויש לו רישיון מעבר קבוע. לא הייתה כל תנועה של פועלים החוזרים מעבודתם, ונראה היה שלא רק בגלל השעה המוקדמת.ביציאה, מול המחסום הישן לא נראה אף מעוכב.מת"ק עציון: המת"ק היה סגור, בחוץ עמדו כמה אנשים. שלושה שענו לפנייתנו, סיפרו שהם מחכים בכדי לקבל אישורי מעבר לירושלים בשל בעיות רפואיות. שאלנו את ארבעת החיילים בשער המחנה אם יש מישהו שיכול לעזור להם ונאמר לנו שעכשיו ערב חג וכל הפעילות נפסקה. השעה הייתה 15.00.אחד הפונים היה תושב בית ג'אלה שאמו חולת סרטן והוא ביקש להעבירה לבית חולים ברמאללה וזקוק לשם כך לאישור מעבר. האחרים היו שני גיסים שלדבריהם אבי אחד מהם אמור לעבור למחרת ניתוח לב פתוח בבית חולים מקאסד שבהר הזיתים, הוא נמצא שם לבדו והם מבקשים לאפשר לבנו לשהות עמו ביום הניתוח ובימים שאחריו. היות ולא היה עם מי לדבר, צלצלנו לדליה בסה שכמו תמיד (על אף ערב החג) ענתה לטלפון. אחרי שהקשיבה לפנייתנו הציעה שנחכה זמן קצר בכדי שתוכל לברר את מצב הדברים ולחזור אלינו. אחרי דקות ספורות חזרה והבטיחה שאייל, מפקד המת"ק, שכביכול לא היה במקום, ירד אלינו תוך זמן קצר. בינתיים, בהמלצתה, הצענו לאדם שמבקש להעביר את אמו לבית החולים שיצטייד בהפניה של בית החולים בבית ג'אללה ויחזור להתקשר אתה.אייל אמנם בא והתחיל בעימות קולני עם אחד הגיסים. לטענתם הם כבר מבקשים שלושה ימים את האישור ולא נענו במת"ק. לדבריו כל הפניות שהיו בימים האחרונים נענו. חיזוק לדבריו קיבל כאשר דליה בסה חזרה אלינו בטלפון ואמרה שביררה בבית החולים ונאמר לה שלא מתוכננים כל ניתוחים לימים הקרובים.אין זה מתפקידנו ולא ביכולתנו לקבוע מהי האמת באירועים מסוג זה. הדבר היחידי עליו אנחנו צריכים להתריע הוא שאין זה מצב תקין בשרות לאוכלוסיה בעלת צרכים הומניטאריים מגוונים, שלא ניתן לקבל מענה לפניות דחופות, אלא בהתערבות מקרית שלנו.אל ערוב: כמו בכל התקופה האחרונה עמדו ג'יפים צבאיים ולידם חיילים חמושים עם רובים שלופים, לפני שתי הכניסות למחנה. לא הייתה כל תנועה של הולכי רגל לכיוון המחנה. כשעצרנו שאלו אותנו החיילים לשלומנו. אחד מהם היה די נבוך לשמע זהותנו, האחר ידידותי יותר וקצת משועשע, ברך אותנו בחג שמח.חזרנו בכיוון לירושלים. הצטרפנו לתור ארוך של מכוניות שנע באיטיות רבה מצומת אל חאדר לכיוון המנהרות. הבדיקות, יום לאחר הפיגוע בתל-אביב, היו כנראה יסודיות במיוחד. חזרנו דרך פאתי בית ג'אלה ותמהנו כמה עוד תנגוס שכונת הר גילה משטחי ולאג'ה.