ירושלים
אבו דיס, סוואחרהיום חמישי, 25.04.2006 אחה"צ משקיפות: ג'וליה ו., רחל ו. (מדווחת) הפישפש המקום חסום באופן חלקי עם גושי בטון שגובהם כמטר. למרות זאת עדיין מצליחים תושבים מקומיים לעבור את המחסום. במורד הגבעה התושבים מטפסים על החומה אך נתקלים באנשי משמר הגבול (מג"ב) מן העבר השני.הנהג שלנו הסביר לנו שהתושבים המקומיים מעדיפים את המעבר בדרך החתחתים הזו, המלווה לעתים באי נוחות ובעלבונות, כי מעבר זה קרוב יותר לביתם וזול יותר מלהזדקק לטרנזיט (מונית) כדי להגיע למעבר הרשמי. מלון הצוק מהבניין הנאה, המטופח והשמור לתפארת נותר שתיל מקסים של ורדים "ממוסגר" בחלונות שבורים, קירות הרוסים וגדרות תיל פזורים. וואדי נאר – הקונטיינר במחסום הקונטיינר התנועה התנהלה במהירות, העובדים שבו לבתיהם ללא עיכובים, לאמבולנסים נתנו לעבור בהינף יד ושוטרי משמר הגבול היו מאד אדיבים.כשחזרנו לפישפש נאמר לנו שאיש אינו מורשה לעבור לכוון ירושלים והוראה זו היא מחלטת. אחד משוטרי מג"ב לקח את תעודות הזהות שלנו. התעודות נמסרו לקבוצה של כשישה אנשי מג"ב –שעמדו בצד ונראו כבכירים. הם הסבירו לנו שארע "אירוע" ואיש לא מורשה לעבור. הדובר א. התריס בנו שאנו עוברים על התקנות שאינן מרשות לנו להגיע לאבו-דיס. רעננו את זכרונו שהיינו רק בשטח B וכי זה כבר ארבע שנים, יומיום, עוברות שתי משמרות שלנו לאבו-דיס ואנו פועלות במסגרת החוק. הדובר מסר דרישת שלום לח. (ח.ב.?), החזיר לנו את תעודותינו ושבנו לעיר.