קלנדיה

קלנדיה, יום ו', 28.4.06, בוקרמשקיפות: ריטה מ', תרצה ל' 8:00, מחסום ענתא - בזמן שאנחנו שם אין תור של מכוניות. הן מגיעות, נבדקות ועוברות.זו הפעם הראשונה שאנחנו רואות את הולכי הרגל עוברים דרך "השרוול", השביל המגודר, שמוביל לקרוסלה ולבדיקת הולכי הרגל ההולכים לכיוון ירושלים. ישנם שני חיילים בפתח השרוול שמורים לאנשים להיכנס דרך השרוול. בכלל יש הרבה חיילים יחסית לפעמים קודמות, כ – 10 במחסום עצמו. עוד ג'יפ וכשלושה חיילים למעלה על הגבעה. בגבעה בוערת ערמת אשפה ענקית. שני מעוכבים במחסום, אחד היה שם כשהגענו, השני נתפס כשהלך דרך הגבעה. שתי מכוניות משטרה מגיעות. שוטר נותן הנחיות לחייל כיצד למלא דוחות מסויימים. אנחנו שומעות אותו אומר שיבוא ב – 10:30 כדי לאסוף את הדוחות.8:30, קלנדיה – נסענו בצד המזרחי של החומה. בסוף הדרך החנינו ליד המחסום. עדיין יכולנו לעבור, אך בקושי, דרך פתח קטן בגדר מהצד המזרחי, למחסום הולכי הרגל – "המסוף". המסוף שומם לגמרי, לא היה שם אף אדם כשעברנו. ליד מחסום כלי הרכב היה תור של כ – 10 מכוניות לפני המחסום הראשוני. ארבע נוספות ממתינות בין המחסום הראשון למחסום הבדיקה. מדדנו זמן המתנה של מכונית שמגיעה למחסום ורוצה לעבור (כאשר אין נוסעים שצריכים לעבור דרך המסוף להולכי רגל): 10 דקות. מסלול אחד בלבד פתוח. יתכן שבחלק מהזמן בודקים מכוניות משני צדי המסלול, כלומר בחלק מהזמן נבדקות שתי מכוניות בעת ובעונה אחת, אך לא כל הזמן.במחסום הראשוני החייל עומד מחוץ לעמדה ומתקשר אם צריך עם הנהגים. לא משתמש ברמקול. מגיעה מכונית עם נוסע ליד הנהג שרכון לאחור, נראה חולה. הנהג מתבקש להסביר מיהו הנוסע בשבילו, אחרת הנוסע צריך לצאת מהמכונית לעבור דרך המסוף להולכי רגל. הוא מראה תעודת רופא ומסביר שזהו חולה. החייל נותן לשניהם לעבור בתוך המכונית. במכונית אחריה שתי נשים. הנוסעת שליד הנהגת צריכה לצאת ולעבור דרך המסוף.אנחנו חוזרות למסוף כדי לעבור בחזרה לירושלים. כל הקרוסלות עם אור אדום, החייל לא פותח. אנשים מחכים. אנחנו מבקשות מהחייל לפתוח את החלון, שואלות לפשר הדבר. הוא אומר שקיבל הוראה מהמת"ק לא לאפשר לנו, נשות מחסוםWatch לעבור. אנחנו מבקשות שקודם כל ייתן לאחרים לעבור. הוא פותח לאחרים. אנחנו מסבירות על האישור העקרוני שיש לנו, שחבל על הזמן של כולנו, וכו'; הוא בשלו: הוראה מאולג מהמת"ק לא לפתוח לנו. אנחנו מתקשרות לכל מיני מספרים שבדפים שלנו – לדובר המת"ק, למ"פ, אך אין עונה. בסוף משיגה את נועם מהמת"ק, שאומר שיברר. אחרי כרבע שעה ומספר טלפונים חוזרים לנועם, החייל פותח לנו. בקרוסלה הבאה, רק מסלול אחד פתוח. אין מסלול לנשים. התור מתארך, מגיעים 10, 20, 30 אנשים, ואור אדום, אין מעבר. אנשים מחכים 3, 4 דקות, אף אחד לא עובר, אין סימן חיים בעמדות החיילים, התור מתארך. אנחנו חוזרות לחייל הקודם – מה פשר הדבר? אחרי דקה – אור ירוק, הנחייה ברמקול בווליום גבוה מרעיש אוזניים – אחד אחד. ואז צעקה ברמקול – לעבור דרך המַקינה, דרך המַקינה. בין אדם לאדם יש חצי דקה, דקה של זמן מת, שהקרוסלה נותרת נעולה, אף אחד לא עובר וגם אף אחד לא נבדק בפנים; אנשים פשוט מחכים והתור מתארך. איש קשיש, נשען על מקל (נראה שהוא עיוור) מגיע לאיטו, מלווה באשה. עוקף את התור ונכנס לקרוסלה. נתקע בה. לבסוף החיילים פותחים אותה והוא עובר, אך לבדו כי לא מאפשרים יותר מאדם אחד. הוא מגיע לאט לעמדת הבדיקה, החייל דורש תעודה, הוא לא מבין, והתעודה לא עליו אלא אצל האשה שמחכה מאחורי הקרוסלה כדי לעבור. ריטה, שהצליחה להשתחל עוד לפניכן, מנחה אותו לחזור לקרוסלה ולקחת את התעודה מהאשה. בינתיים לריטה שוב עושים בעיות – לא נותנים למחסוםWatch לעבור. אני בינתיים מתקשרת שוב לנועם מהמת"ק, לפתוח עוד מסלול. אחרי 2 דקות, נפתח עוד מסלול. נותנים לי ולריטה לעבור.בדרכנו חזרה לירושלים אנחנו נבדקות שוב במחסום בא-ראם.