ירושלים

אבו-דיס, מחסום זייתים, אל-עזריה, קונטיינר יום ג', 2.5.2006 , בוקרמשקיפות: מיכאלהר., יעל י.ל., כריסטה (אורחת), יהודית ש. (מדווחת)06:35 – 10:30 יום הזיכרון לחללי צה"להערה כללית: ניכרת החמרה רצינית מאד באבו-דיס. מוצבים שם כוחות מוגברים והסירוב למעבר כמעט גורף, מלבד ילדי בי"ס. למעלה מ-100 איש צובאים על פתח הפשפש מצדו המזרחי והאווירה שם קשה מאד, לעתים נדמה שהיא על סף פיצוץ, תוך איומים חד-משמעיים לשימוש בכוח במידה והפלשתינים לא יישמעו להוראות החיילים.האיסור חל גם על בעלי ת.ז. כחולות.קשה לי לקצר בדו"חות מפני שכל מה שמתרחש באזור זה מבטא החמרה קשה של המצב, ותואם את ההחלטה לסגור את ירושלים מחד ולהרחיב את שטחה מאידך גיסא.06:35 ב"פשפש"המון ג'יפים ומספר גדול מאד של חיילי מג"ב בכל מקום, עד לשער הקרוב יותר לתחנת הדלק.כשירדנו מהרכב נתקלנו ב-3 מעוכבים (אחד מהם נשוי לאישה בעלת ת.ז. כחולה) שתעודותיהם (ירוקות) נלקחו מהם. סיפרו לנו שמעוכב נוסף הוכה נמרצות. מעט מאוחר יותר נשאל אחד החיילים אם הוא יודע היכן תעודותיהם ענה: "אין לי מושג".אחות צרפתיה, שעובדת בבית-החולים הסיעודי בנוטר-דאם שליד המלון, באה לפשפש לאסוף את עובדי המחלקה, שלדבריה למרות שיש בידיהם אישורים לא נתנו להם לעבור. היא הצליחה להעבירם. יעל וכריסטה נשארו בפשפש ומיכאלה ויהודית ירדו לעבר בית-הספר כדי לצפות בשני ג'יפים עם המון חיילי מג"ב המקיפים את המעוכב, שלדברי האחר הוכה קודם. מיכאלה הבחינה ב-T-Shirt שלו, שהיא קרועה ומוכתמת בכתם חום בגב (ייתכן שהושכב על הארץ?). בינתיים הגיע ג'יפ שלישי. כל השלושה נסעו, לאחר שהמעוכב הוכנס לאחד מהם. 4 חיילי מג"ב נשארו לפטרל באיזור בית-הספר, וכשנגשנו לדבר איתם אמר אחד מהם לאחרים:"לא לדבר איתן, להתעלם מהן, אתה לא תעיז לדבר איתן". מכיוון שמיכאלה נשארה לעמוד על המדרכה (שגם היא הפכה לשטח צבאי סגור) אחד מחיילי המג"ב איים עליה בעיכוב ואחר-כך ב: "אקח אותך לתחנה". ביקשתי את שמו של החייל וקיבלתי: א. ב. .ליד אחד השערים שבמעלה הרחוב ממתינים פלשתינים בעלי אישורים. הם נשלחים למחסום הזייתים. סבא לוקח את נכדתו הקטנה ומעביר אותה מבעד לשער לידי מישהו שישמור עליה בשעות העבודה של האב.ג'יפ נוסף עולה ויורד בכביש, הלוך וחזור, וכשעלה לכיוון הפשפש במהירות עצומה ותוך כדי צפירה איומה חזרנו במהירות ל"פשפש". יעל וכריסטה סיפרו לנו שראו שמעוכב אחד הוכה (שמו ע. ז., תושב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, ובעל ת.ז. כחולה) ., הופל על האדמה כששני חיילים אוחזים בו. מאוחר יותר, לאחר ששאלנו אחד מחיילי המג"ב (ו. ק.) מדוע הוכה ועוכב אמר שהפלשתיני תקף אותו. אנשים נצלו את המהומה ועברו. חייל שלישי דחק את ההמון בעזרת נשקו עמוק יותר אל הצד המזרחי של החומה. ג'יפ מוזעק לתגבורת. חייל אחר ממלא בינתיים טופס שכותרתו: "דו"ח עיכוב/מעצר/שחרור", בעוד המעוכב יושב על הבטונדה.בקהל של למעלה ממאה ממתינים יש נשים, תינוקות, מבוגרים, פלחיות עם ירקות. איש אינו מורשה לעבור, גם לא מורים!. ילדים עוברים גם דרך הפרצה הצרה שבצד השמאלי של הפתח.בעלי תעודות כחולות נשלחים למחסום הזיתים, תעודות שטחים נשלחים, כמובן, הביתה. אישה בעלת ת.ז. כחולה מתחננת לעבור עם ילדיה, תחילה מסורבת, אך קצין מתיר לה לעבור יחד אתם.האווירה מתלהטת ולחץ הממתינים גובר ואז נשמע מפקד המחסום אומר: "אם לא תתפזרו תוך שתי דקות אפעיל כוח".07:35 החיילים דוחפים בידיהם והודפים את כל האנשים. בצד המזרחי של החומה, ממש ליד הפתח, יושבת חיילת מג"ב המחזיקה ברצועה כלב שחור וגדול (מחסום על פיו). ילדים עוברים לידו – מעיניהם נשקפת בעטה גדולה ולמרות זאת הכלבנית לא זזה ממקומה.הרחבה שממזרח לפשפש מתפנה ואנשים מצטופפים בגוש גדול כעשרה מטרים ממזרח לחומה. עכשיו הכלבנית עם כלבה עומדת בצד, ומספר דקות אח"כ היא מתקרבת אל ההמון, והכלב מבקש לקפוץ על קבוצת נשים שעומדת מעט בצד. הכלבנית מקצרת את הרצועה.07:45 החיילים אוספים תעודות כחולות, אך אנשים נהדפים שוב ושוב רחוק יותר למורד הסמטה.07:55 תעודות מוחזרות, אך אין היתרים למעבר. שכולם ילכו למחסום הזייתים. ג'יפים באים ונוסעים אל ומהפשפש. מפקד המחסום אומר לאחד מחייליו שהוא יוצא למחסום הזיתים לראות אם עוברים שם. החלטנו לעזוב את הפשפש ולרדת למחסום הזיתים.08:05 עזבנו. הגענו למחסום הזיתים, דרך הירידה מא-טור, ב- 08:17 .אם בשבוע הקודם ראינו אך ורק ילדים במחסום הזיתים, הפעם ראינו כמעט רק מבוגרים (אולי בגלל שהילדים עוברים שם לפני 08:00 ).כ-40 איש צובאים על הקרוסלות הראשונות. קולה של חיילת נשמע ברם-קול: "האוויה, האוויה".מספר דומה של אנשים נמצאים בשני מסלולי הבידוק.ב 08:19 התחלנו לעקוב אחר ממתין אחד, למדוד את זמן המעבר במחסום. יצא ממנו ב- 08:38 .08:55 אל-עזרייה. ג'יפ עדיין עומד אך אין אף מכונית בהמתנה.09:15 קונטיינר.כשהגענו מצאנו תור מכוניות משמעותי לכיוון בית-לחם. כשהגענו לקרבת המחסום החלה התחבורה לזרום. 2 מסלולים פועלים מצד דרום (בית-לחם), אך צפיפות המכוניות גדולה, ומגיעה עד העיקול. מהעיקול עד המעבר: המתנה של 8 דקות.לא מכל המכוניות נבדקות התעודות, וכשהן נבדקות הן מוחזרות די מהר.מספר דקות לפני 10:00 עזבו שני החיילים את עמדת בידוק המכוניות, נכנסו למחסום ומאז אין בדיקה כלל, ומצטבר תור גדול. מיכאלה נגשה לשאול מדוע הופסקה הבדיקה והתשובה: ב-10:00 תהיה צפירה והוא רוצה לרכז את חייליו שיעמדו דום. אמרנו לו שהצפירה רק ב-11:00 . החיילים עדיין לא חזרו אל עמדת הבידוק. סאמיר (כנראה מפקד המחסום) ניגש אלינו ואמר שכל עוד אנו עומדות במחסום הוא לא יעביר מכוניות. וחוץ מזה אנחנו עומדות ממש בתוך גבולות המחסום, ואם תהיה פעולת טרור הוא אחראי לנו. אמרנו לו הן שהמקום שבו אנו עומדות אינו שטח המחסום הן שאנו אחראיות על עצמנו.עזבנו כדי לא לעכב את הפלשתינים.בירידה ממעלה אדומים רואים את המשך בניית הכביש שירד אל הגשר המתחבר למעלה-אדומים, יישוב שיתרחב ויכלול גם את הגבעה ממול. כדאי לעקוב אחר המסלולים הנחצבים בכמה וכמה מקומות ליד אל-עזרייה ולפני הפנייה לחיזמה.