א-ראם וקלנדיה

א –ראם, קלנדיה. יום שלישי ה 9.5.06 , משמרת בוקרמשקיפות: רוני פ., מור ב. (מדווחת)א –ראם 7:00תור של כ 20 מכוניות. המון ילדים בדרכם לבית הספר. בדיקת הילדים ובדיקת המכוניות מתבצעת על אותו מסלול וע"י אותו חייל. (בתקווה שאף אחד לא יידרס?) בדיקת הילדים מהירה.דחיה (?) – הצומת שבמורד הרחוב ממחסום א –ראם (במקום שהחומה מתחילה)בלגן אדיר. ג'יפ של חיילים תקוע בצומת ותורם לצפיפות. חוסם פיזית את המעבר למכוניות וגורם לבלגן, נוסף על הבלגן שנובע מהתנאים הבסיסיים של המקום שלא מתאימים כדי שהמקום יתפקד כצומת. כתוצאה מכך נוצר פקק ארוך לבאים מא-ראם ומירושלים. נראה שהחיילים רק מחכים להזדמנות לצרוח על אנשים. ואכן, ללא סיבה נראת לעין, לפתע הם יוצאים מהג'יפ וצורחים בקולי קולות על אחד הבחורים שניסה לסדר את תנועת הרכבים.קלנדיה 7:30מסלול הרכבים עמוס במכוניות.במחסום הולכי הרגל מצטופפים כ 100 איש לפני הקרוסלות הראשונות, ביניהם הרבה נערים בדרכם לבית הספר. הבדיקות איטיות מאוד ולא פותחים את הקרוסלות הראשונות עד שהמסלולים לא מתרוקנים. אנו מתקשרות לאופיר , מתארות לו את המצב ומבקשות שיטפל בכך. אופיר מבטיח לבדוק, אך דבר לא משתנה. אנו מנסות לדבר עם החיילת הנמצאת בחדר המרכזי ,אך גם היא לא עושה מאום. אותה תגובה אנו מקבלות מהמפקד במחסום הרכבים : "נותנים יותר אישורים, אז יש יותר אנשים ולכן יש צפיפות ותורים". יש לציין שרק 2, ולפעמים 3 מסלולים היו פתוחים במחסום הולכי הרגל. כשאנו מנסות שוב להתקשר לאופיר, הוא לא עונה. הדוחק והצפיפות יוצרים בלגן, מתח וחוסר סבלנות אצל כולם. בהזדמנות הראשונה ,כשנפתחת דלת צדדית , בשביל אדם עם אישור מיוחד, נדחקים כולם דרכה, בניגוד להוראות החיילת. החיילים מתעצבנים על האנשים ומשתלחים בהם. 8:15 - אנחנו עוזבות. מכיוון שהתור עדיין ענקי, אנו מחליטות לחזור כמו שבאנו, במונית, עד א-ראם, מהצד המזרחי של החומה. לא ברור לנו עד הסוף, מדוע בעלי התעודות הכחולות לא עוקפים כמונו את מחסום קלנדיה.8:30 דחיה - אנו מדברות עם החיילים במחסום והם מספרים שאנשים בעלי תעודות ירוקות עם אישור מעבר, אינם מורשים לעבור בצומת – מחסום הנ"ל, אלא רק בקלנדיה. “מרגילים אותם,” לדברי החיילים. א-ראםעדין תור של כ 20 מכוניות. מעט הולכי רגל.