ירושלים
אבו-דיס, יום שני 15.05.06 אחה"צ משקיפות: ג'ודי א., נעה א.י. (מדווחת) אבו-דיס יותר מג"בניקים מפלסטינאים.למטה, במעבר-לשעבר התחתון, ג'יפ עם כמה חיילים ועוד 4 מאבטחים סביב קבוצה של פועלים. לרגע חשבנו שהם מעוכבים
ואז הבנו שהם פשוט בהפסקה והמאבטחים עומדים ומקשקשים איתם.המשכנו למעלה, לפשפש. ליד הפניה ימינה, מול השער השחור עוד שני חיילים משועממים. עוד 10 מ' למעלה, ליד ביה"ס עוד זוג. הבחורה קוראת "אני בעד הכיבוש!".בפשפש פגשנו את אחד הדיירים מהבניין הסמוך לפתח החדש בחתיכת החומה שנשארה. מכיוון שהם הגישו בג"צ מותר להם לעבור הלוך ושוב כרצונם. כל השאר, כידוע, יכולים לעבור מזרחה בלבד. את הדרך בחזרה הם צריכים לעשות דרך מחסום הזיתים. הוא אמר לנו שגם לנו, בעיקרון אסור לחזור משם לכיוון ירושלים. "תשאלו ותראו" שאלנו את המג"בניק שהיה שם, מאחורי החומה. "ברמת העיקרון – נכון, אתן לא יכולות לעבור בחזרה. אצלנו אין איפה ואיפה (עם קמץ)" - הוכרז כמשפט השבוע. גם תיירים לא יכולים לעבור מכאן. מחסום הזיתים כרגיל, בודדים.בכריזה, קולה המוכר של החיילת גסת הרוח "עוויה, הלו, עוויה......תגידו, אתם סתומים, מה אמרתי?".שניים מהנהגים המסיעים, המוכרים לנו מהפשפש מחכים לקליינטים. אין עבודה, אמר לנו אחד מהם שהרבה עוברים עכשיו בשיח' סאעד שבג'בל מוכבר. שם זה לא מחסום אימתני כזה אלא חיילים שבודקים והמעבר כנראה יותר אנושי.ואז נשמע בכריזה: "ווטש, תתרחקו, אל תעמדו ליד הגדר" התרחקנו כמה צעדים. "תצאו משטח המחסום, אם אתן לא יוצאות אני לא מעביר אותן (כמה בחורות שחיכו לפתיחת הקרוסלה הראשונה)". התרחקנו עוד שני צעדים. "תעזבו את המקום!!" התקשרתי לאלי ג. שאמר שכל מה שמעבר לגדר אינו תחום המחסום ואין שום סיבה שלא נעמוד שם. חזרנו לעמידה הפגנתית של כרבע שעה. לא המשכנו לקונטיינר הפעם.